דְּבָרִים י״א · י״ב

אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ {ס}

במילים פשוטות

ארץ אשר ה׳ אלהיך דרש אתה, תמיד עיני ה׳ אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. רש״י שואל הרי ה׳ דורש את כל הארצות, ומשיב שכביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה דורש את כל הארצות עמה. אבן עזרא מבאר ש״מרשית״ בלא אל״ף. הפסוק מדגיש שארץ ישראל היא ארץ שה׳ דורש אותה תמיד, ועיניו בה מתחילת השנה ועד סופה. הפסוק מבליט את ההשגחה המיוחדת של ה׳ על ארץ ישראל: השגחה מתמדת לאורך כל השנה. לפי רש״י, ההשגחה על ארץ ישראל היא המפתח להשגחה על כל הארצות. הפסוק מלמד שארץ ישראל זוכה ליחס מיוחד מאת ה׳, וזה מחזק את הקשר בין העם לה׳ ואת החובה לשמור את מצוותיו. יש כאן ביטוי לקדושת הארץ ולהשגחה הרצופה עליה, המבליט שהישיבה בה מחייבת נאמנות מתמדת לה׳, שעיניו פקוחות עליה תמיד.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

אשר ה' אלהיך דרש אתה. וַהֲלֹא כָּל הָאֲרָצוֹת דוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ" (איוב ל"ח)? אֶלָּא כִּבְיָכוֹל אֵינוֹ דוֹרֵשׁ אֶלָּא אוֹתָהּ, וְעַל יְדֵי אוֹתָהּ דְּרִישָׁה שֶׁדּוֹרְשָׁהּ, דּוֹרֵשׁ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת עִמָּהּ:

תמיד עיני ה' אלהיך בה. לִרְאוֹת מַה הִיא צְרִיכָה, וּלְחַדֵּשׁ בָּהּ גְּזֵרוֹת, עִתִּים לְטוֹבָה עִתִּים לְרָעָה כוּ', כִּדְאִיתָא בְּרֹ"הַ (דף י"ז):

מרשית השנה. מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִדּוֹן מַה יְּהֵא בְּסוֹפָהּ (שם ח'):

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָךְ תָּבַע יָתַהּ תְּדִירָא עֵינֵי דַיְיָ אֱלָהָךְ בַּהּ מֵרֵישָׁא דְשַׁתָּא וְעַד סוֹפָא דְשַׁתָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

מרשית. בלא אל״‎ף ורבים כן ע״‎כ כ' והיה אם שמע תשמעו ונתתי מטר ארצכם וזהו עיני ה' אלהיך בה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

דרש אותה לפקוד את יושביה ולדקדק את מעשיהם.

מרשית השנה חסר אל״‎ף.

ועד אחרית שנה ברשותו לברך את הפירות אף כשהם בבתיכם וכן אמר יצו ה׳‎ אתך את הברכה באסמיך.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ. דִּקְדֵּק לוֹמַר תֵּיבַת אֱלֹהֶיךָ לְהָעִיר כִּי שֶׁבַח הָאָרֶץ הִיא כְּשֶׁה׳ מְיַחֵד אֱלֹקוּתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל גּוֹלִים וְאֵין הַשְּׁכִינָה בְּתוֹכָם אֵין שֶׁבַח כָּל כָּךְ לָאָרֶץ.

מקור: ספריא · נחלת הכלל