דְּבָרִים י״א · י״א

וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה־מָּֽיִם׃

במילים פשוטות

והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת, למטר השמים תשתה מים. רש״י מבאר שההר משובח מן המישור, שהמישור בבית כור זורע כור, אבל ההר בית כור ממנו חמישה כורים. חזקוני מבאר ש״ארץ הרים ובקעות״ אין אדם יכול להשקותה מן הנהרות, ולפי שאתם צריכים לגשמים בעתם, הזהרו במצוות. הפסוק מתאר את ארץ ישראל: ארץ הרים ובקעות התלויה בגשמי שמים. הפסוק מדגיש את ייחוד ארץ ישראל: בניגוד למצרים המושקית מן הנהר, ארץ ישראל תלויה במטר השמים. לפי רש״י, ההרים דווקא משובחים בתנובתם. חזקוני מדגיש את התלות בגשם כמניע לשמירת המצוות. יש כאן רעיון עמוק: התלות של הארץ בגשמי שמים יוצרת קשר מתמיד בין העם לה׳, שכן הפרנסה תלויה ישירות בהשגחתו. הפסוק מכין את המסר שיבוא: הארץ נתונה תחת השגחת ה׳ המתמדת, ולכן שמירת המצוות חיונית לקבלת הגשמים.
מבוסס על רש״י, חזקוני · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

ארץ הרים ובקעת. מְשֻׁבָּח הָהָר מִן הַמִּישׁוֹר, שֶׁהַמִּישׁוֹר בְּבֵית כֹּר אַתָּה זוֹרֵעַ כֹּר, אֲבָל הָהָר בֵּית כֹּר מִמֶּנּוּ חֲמֵשֶׁת כֹּרִין - אַרְבָּעָה מֵאַרְבָּעָה שִׁפּוּעָיו וְאֶחָד בְּרֹאשׁוֹ:

ובקעת. הֵן מִישׁוֹר:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וְאַרְעָא דִי אַתּוּן עָבְרִין תַּמָן לְמֵירְתַהּ אֲרַע טוּרִין וּבִקְעָן לִּמְטַּר שְׁמַיָא תִּשְׁתֵּי מַיָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ארץ הרים ובקעת ואין אדם יכול להשקותה מן הנהרות ולפי שאתם צריכים לי ע״‎י גשמים בעתם הזהרו במצותי כדי שאתן לכם גשמיכם בעתם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם וְגוֹ׳. קָשֶׁה, אַחַר שֶׁאָמַר בְּפָסוּק שֶׁלִּפְנֵי זֶה ״כִּי הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, מַה מָקוֹם לַחְזוֹר לוֹמַר ״וְהָאָרֶץ״, כֵּיוָן שֶׁמַּאֲמָר זֶה הוּא גָּמְרָן שֶׁל דְּבָרִים שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם? וְנִרְאֶה כִּי שִׁעוּר הַכָּתוּב הוּא עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: כִּי מִתְּחִלָּה הִזְכִּיר שֶׁבַח הָאָרֶץ בְּאָמְרוֹ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, וְגָמַר אוֹמֶר כִּי הָאָרֶץ וְגוֹ׳ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, הֲגַם שֶׁאֶרֶץ מִצְרַיִם מְשֻׁבַּחַת בְּפֵרוֹת, שֶׁכֵּן כְּתִיב ״כְּגַן ה׳ כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״ (בראשית יג:י), לֹא כְּשִׁעוּר זֶה לְבַד הִיא הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ נוֹתֵן. וְעוֹד יֵשׁ גְּרִיעוּת בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר תִּזְרַע וְגוֹ׳ וְהִשְׁקִיתָ וְגוֹ׳, וְגָמַר אוֹמֶר וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם וְגוֹ׳ לִמְטַר הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳.

מקור: ספריא · נחלת הכלל