עַל־כֵּ֞ן לֹֽא־הָיָ֧ה לְלֵוִ֛י חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה עִם־אֶחָ֑יו יְהֹוָה֙ ה֣וּא נַחֲלָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לֽוֹ׃

על כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו, ה׳ הוא נחלתו כאשר דבר ה׳ אלהיך לו. רש״י מבאר ש״על כן לא היה ללוי חלק״ לפי שהובדלו לעבודת מזבח ואינם פנויים לחרוש ולזרוע, ו״ה׳ הוא נחלתו״ פירושו שנוטל פרס מזומן מבית המלך. אבן עזרא מבאר ש״ה׳ הוא נחלתו״ כטעם ״ה׳ מנת חלקי וכוסי״, וזו עבודת ה׳ בלימוד דרכיו. הפסוק מסביר מדוע אין לשבט לוי נחלה בארץ: מכיוון שהוקדשו לעבודת ה׳, ה׳ עצמו הוא נחלתם. יש כאן ביטוי למעמד הייחודי של הלוויים: במקום נחלה גשמית, זכו לקשר מיוחד עם ה׳ ולפרנסה מן המתנות. הפסוק מלמד שהקדשת שבט לוי לעבודת ה׳ באה על חשבון החלק הארצי, אך תמורתה זכו לנחלה רוחנית עליונה. יש כאן הבנה שעבודת ה׳ היא עצמה נחלה וחלק, ושמי שמתמסר לה מוצא בה את מלוא סיפוקו וקיומו.