בְּשִׁבְעִ֣ים נֶ֔פֶשׁ יָרְד֥וּ אֲבֹתֶ֖יךָ מִצְרָ֑יְמָה וְעַתָּ֗ה שָֽׂמְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב׃

בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה, ועתה שמך ה׳ אלהיך ככוכבי השמים לרב. הפסוק מסכם את גדולת ה׳ בעשייתו לישראל: אבותיהם ירדו למצרים בשבעים נפש בלבד, וכעת ה׳ ריבה אותם ככוכבי השמים. אונקלוס מתרגם ״בשבעין נפשן נחתו אבהתך למצרים וכען שויך ה׳ אלהך ככוכבי שמיא למסגי״. הפסוק מבליט את הניגוד בין המספר המועט של יורדי מצרים לבין הריבוי העצום של ישראל, כהוכחה לחסד ה׳ ולקיום הבטחתו לאבות. יש כאן ביטוי מוחשי לברכת ה׳: משבעים נפש לעם רב ככוכבים. הפסוק חותם את הפרק בהזכרת החסד הגדול של ריבוי ישראל, המהווה עדות לקיום הבטחת ה׳ לאברהם. יש כאן חיזוק לאמונה ולהכרת הטובה: הריבוי הפלאי של העם הוא הוכחה חיה לחסדי ה׳, ומחזק את הקריאה ליראה, אהבה ועבודת ה׳ שהובאה בפרק.