דְּבָרִים י׳ · א׳

בעת ההוא. לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם נִתְרַצָּה לִי וְאָמַר לִי פסל לך, וְאַחַר כָּךְ ועשית לך ארון, וַאֲנִי עָשִׂיתִי אָרוֹן תְּחִלָּה, שֶׁכְּשֶׁאָבֹא וְהַלּוּחוֹת בְּיָדִי הֵיכָן אֶתְּנֵם? וְלֹא זֶה הוּא הָאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְצַלְאֵל, שֶׁהֲרֵי מִשְׁכָּן לֹא נִתְעַסְּקוּ בוֹ עַד לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, כִּי בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר צִוָּה לָהֶם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, וּבְצַלְאֵל עָשָׂה מִשְׁכָּן תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ אָרוֹן וְכֵלִים, נִמְצָא זֶה אָרוֹן אַחֵר הָיָה, וְזֶהוּ שֶׁהָיָה יוֹצֵא עִמָּהֶם לַמִּלְחָמָה, וְאוֹתוֹ שֶׁעָשָׂה בְצַלְאֵל לֹא יָצָא לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא בִּימֵי עֵלִי, וְנֶעֶנְשׁוּ עָלָיו וְנִשְׁבָּה (תלמוד ירושלמי שקלים ו):

בְּעִדָנָא הַהִיא אֲמַר יְיָ לִי פְּסַל לָךְ תְּרֵין לוּחֵי אַבְנַיָא כְּקַדְמָאֵי וְסַק לָקֳדָמַי לְטּוּרָא וְתַעְבֵּד לָךְ אֲרוֹנָא דְאָעָא

בעת ההיא. בארבעים היום הנזכרים:

ארון עץ. אמרו המעתיקים ז״‎ל כי ארון אחר עשה משה בתחלה והעד ואעש ארון ואח״‎כ אמר ואפסול ואמר ואשים את הלוחות בארון אשר עשיתי ודעתם רחבה מדעתנו כי היה נראה לנו כי וישכון כבוד ה' דבק עם הכבוד שראו הזקנים ולא נדע מתי עלה משה כי היה נראה בדרך הפשט כי משה לא נתענה כי אם שמונים יום כי פי' אנכי עמדתי בהר כימים הראשונים הוא שנוי והטעם כאשר עמדתי בהר אותם הארבעים יום שמע ה' אלי ואמר לך למסע וזהו לך נחה את העם והנה יהי' ארון עץ בצווי והוא הארון שעשה בצלאל:

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך אחר שהתנפלתי לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה נתרצה אלי שיכתוב לוחות שניות אבל היו הראשונות מעשה אלהים והמכתב מכתב אלהים ובאלו צוה אותי שיהיו מחצב ידי והמכתב יהיה כמכתב הראשון באצבע אלהים:

בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך. והנה עם כל תפלתי היה התקון בלתי שלם כי תמורת הלוחות מעשה אלהים אמר אלי פסל לך:

בעת ההיא הוא כ״‎ט באב הוא שנאמר בפרשת תשא ויאמר ה׳‎ אל משה פסל לך וגו'.

ארון עץ פלוגתא בירושלמי חד אמר ארון אחד וחד אמר שנים היו.

בָּעֵת הַהִיא וְגוֹ׳ פְּסָל לְךָ. פֵּרוּשׁ, לְפִי שֶׁלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְלֹא מַעֲשֵׂה יְדֵי מֹשֶׁה, וְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה הָעֵגֶל לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְלוּחוֹת כָּזֶה, וְאָמַר ה׳ לְמֹשֶׁה שֶׁיִּפְסוֹל אוֹתָם מִדְּבָרִים שֶׁהֵם מִתְיַחֲסִים אֵלָיו, לִשְׁלוֹל הַמִּתְיַחֲסִים לְאֵל עֶלְיוֹן שֶׁהֵם הָרִאשׁוֹנִים.

וְגָמַר אוֹמֶר וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ, פֵּרוּשׁ, לְצַד שֶׁהֵם מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם צְרִיכִין מָקוֹם מוּכָן לְהִנָּתֵן בּוֹ, מַה שֶׁלֹּא צִוָּה ה׳ כֵּן לַעֲשׂוֹת אָרוֹן לַלּוּחוֹת הָרִאשׁוֹנִים. וְהַטַּעַם, כִּי הֵם עוֹמְדִין בְּעַצְמָן וְלֹא הָיוּ צְרִיכִין אָרוֹן לְבַד מֵאָרוֹן שֶׁעָשָׂה בְּצַלְאֵל (שמות כה:י), וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָסוּק ״וָאֶתְפֹּשׂ״ (דברים ט:יז). וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְעָשִׂיתָ לְּךָ לְהָעִיר לְדַרְכֵּנוּ כִּי לְצַד שֶׁהֵם מַמָּשׁ שֶׁלְּךָ הוּא שֶׁאָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אָרוֹן.