וַיִּשְׁמַ֥ע יְהֹוָ֖ה אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֑ם וַיִּקְצֹ֖ף וַיִּשָּׁבַ֥ע לֵאמֹֽר׃

הפסוק מתאר את תגובת ה׳: וישמע ה׳ את קול דבריכם, ויקצוף ויישבע לאמור. אונקלוס מתרגם ״ושמיע קדם ה׳ ית קל פתגמיכון ורגז וקיים למימר״, כלומר נשמעו דברי העם לפני ה׳, וקצף ונשבע. הפסוק הוא הצירוף המחבר בין תלונת העם לבין הגזירה שבאה בעקבותיה. לאחר כל דברי המרי וחוסר האמון של ישראל, שמע ה׳ את דבריהם וקצף עליהם, ונשבע שבועה - שבועה שתפורש בפסוקים הבאים, ולפיה דור המדבר לא ייכנס אל הארץ הטובה. הפסוק ממחיש שהחטא לא נותר בלא תגובה, ושדברי העם עוררו קצף אלוהי.