דְּבָרִים א׳ · כ״ו

ותמרו. לְשׁוֹן הַתְרָסָה - הִתְרַסְתֶּם כְּנֶגֶד מַאֲמָרוֹ:

וְלָא אֲבִיתוּן לְמִסַק וְסָרֶבְתּוּן עַל מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהֲכוֹן

וְלֹא אֲבִיתֶם וְגוֹ׳. וַהֲגַם שֶׁעֲשָׂרָה אָמְרוּ עֵדוּת כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּסָמוּךְ ״אַחֵינוּ הֵמַסּוּ״ וְגוֹ׳, כְּבָר אָמַר לָהֶם ה׳ שֶׁאֵין הוֹרָשַׁת הָעִיר מִצַּד גְּבוּרַת יִשְׂרָאֵל אֶלָּא בְּמַתָּנָה מֵה׳, כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ בְּפָרָשַׁת שְׁלַח (במדבר י״ג:ב׳) מִמַּאֲמַר ״אֲשֶׁר אֲנִי נוֹתֵן״ כִּי הוּא יוֹרִישׁ מִפְּנֵיהֶם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר גַּם כֵּן בְּסָמוּךְ ״ה׳ וְגוֹ׳ הוּא יִלָּחֵם לָכֶם״, וְאֵין בְּמַאֲמָר זֶה סְתִירָה לְהַכְחִישׁ הַפְלָאַת תּוֹקֶף הָעִיר וַאֲנָשֶׁיהָ שֶׁאָמְרוּ הַמְּרַגְּלִים, וּבָזֶה לֹא קָשָׁה קֻשְׁיַת רַמְבַּ״ן.