וַיִּקְח֤וּ בְיָדָם֙ מִפְּרִ֣י הָאָ֔רֶץ וַיּוֹרִ֖דוּ אֵלֵ֑ינוּ וַיָּשִׁ֨בוּ אֹתָ֤נוּ דָבָר֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ טוֹבָ֣ה הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ויורדו אלינו. מַגִּיד שֶׁאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל גְּבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת (שם):
ויאמרו טובה הארץ. מִי הֵם שֶׁאָמְרוּ טוֹבָתָהּ? יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב (שם):
וּנְסִיבוּ בִידֵיהוֹן מֵאִבָּא דְאַרְעָא וְאַחִיתוּ לָנָא וַאֲתִיבוּ יָתָנָא פִּתְגָמָא וַאֲמָרוּ טָבָא אַרְעָא דַיְיָ אֱלָהָנָא יָהֵיב לָנָא
ויורידו בעבור גובה העץ והאמת בעבור היותם בנגב:
וַיִּקְחוּ בְיָדָם וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת: א׳, לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וַיּוֹרִידוּ אֵלֵינוּ מִפְּרִי הָאָרֶץ״. ב׳, לָמָּה אָמַר וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳, שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא ״וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ טוֹבָה״.
אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא, לְפִי שֶׁהָיוּ בַּמְּרַגְּלִים שְׁתֵּי הַדְרָגוֹת: אַחַת רָעָה, הִיא תְּשׁוּבַת עֲשָׂרָה מְרַגְּלִים, וְאַחַת טוֹבָה, הִיא תְּשׁוּבַת יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּבִדְבָרָיו כָּאן אָמַר שְׁתֵּי הַתְּשׁוּבוֹת. כְּנֶגֶד מַה שֶׁהֵשִׁיבוּ עֲשָׂרָה הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים לְרָעָה אָמַר וַיִּקְחוּ וְגוֹ׳ וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר, פֵּרוּשׁ, לֹא רָצָה מֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם לַחְזֹר הַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר הַדִּין עַל שֶׁכְּבָר מֵתוּ, וְאָמַר הָעִנְיָן סְתָם שֶׁהֵשִׁיבוּ דָבָר. וּלְהָעִירְךָ שֶׁעַל עֲשָׂרָה מְרַגְּלִים הוּא אוֹמֵר, אָמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם, פֵּרוּשׁ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לד.) שְׁמוֹנָה מְרַגְּלִים נָטְלוּ אֶשְׁכּוֹל, אֶחָד נָטַל תְּאֵנָה, וְאֶחָד נָטַל רִמּוֹן, אֲבָל יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב לֹא נָטְלוּ כְּלוּם כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק בְּמַאֲמַר וַיִּקְחוּ בְיָדָם לוֹמַר שֶׁהֵם הָעֲשָׂרָה שֶׁלָּקְחוּ בְּיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ, וַיָּשִׁיבוּ אֹתָנוּ דָבָר מַה שֶׁהֵשִׁיבוּ. גַּם אֶפְשָׁר לָדוּן גְּזֵרָה שָׁוָה ״דָּבָר״ מִ״דָּבָר״ הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת שְׁלַח דִּכְתִיב (במדבר יג:כו) ״וַיָּשִׁיבוּ אוֹתָם דָּבָר״. וַהֲגַם שֶׁאֵין אָדָם דָּן גְּזֵרָה שָׁוָה אֶלָּא אִם כֵּן קִבְּלָהּ מֵרַבּוֹ, בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה לְגַלּוֹת פְּשָׁטֵי הַכְּתוּבִים הוֹדִיעוּנוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁיְּכוֹלִין לְגַלּוֹת בִּגְזֵרָה שָׁוָה כָּזוֹ, וְזֶה פָּשׁוּט לַהוֹלְכִים בְּאוֹר הַחַיִּים. וּכְנֶגֶד יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב אָמַר ״וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ״. וּכְפִי זֶה יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לְכֶפֶל וַיָּשִׁיבוּ וְגוֹ׳ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ׳. גַּם נִתְיַשֵּׁב דִּבְרֵי מֹשֶׁה שֶׁאָמַר דְּבָרָיו סְתוּמִים ״וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ״ שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים יַגִּיד עַל כֻּלָּן, וְלִדְבָרֵינוּ הֲרֵי חִלֵּק דִּבְרֵי הַמְּרַגְּלִים לִשְׁנַיִם, רָעִים וְטוֹבִים.
