וַיִּיטַ֥ב בְּעֵינַ֖י הַדָּבָ֑ר וָאֶקַּ֤ח מִכֶּם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר אֲנָשִׁ֔ים אִ֥ישׁ אֶחָ֖ד לַשָּֽׁבֶט׃

וייטב בעיני הדבר. בְּעֵינַי וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם; וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב לָמָּה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן, נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ הֵן, בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת? אָמַר לוֹ הֵן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בוֹ מוּם, מִיָּד אָמַר לוֹ טֹל מְעוֹתֶיךָ אֵינִי מְנַסֵּהוּ מֵעַתָּה, אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַחְזְרוּ בָכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב, וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי):

ואקח מכם. מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם):

שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם):

וּשְׁפַר בְּעֵינַי פִּתְגָמָא וּדְבָרִית מִנְכוֹן תְּרֵין עֲשַׂר גֻבְרִין גַבְרָא חַד לְשִׁבְטָא

וייטב בעיני הדבר בעבור שכלכם הסכמתם על זה:

שנים עשר אנשים פרש״‎י מגיד שלא היה שבט לוי עמהם. ע״‎י שלא היה לו חלק בארץ כמו שפירש״‎י בפ׳‎ שלח.

וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר. פֵּרוּשׁ, לְפִי טַעַם שֶׁאֲמַרְתֶּם ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ״, וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני שלח) שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא שֶׁיִּשְׁלְחוּ הַמְרַגְּלִים לִרְאוֹת הַחֲפִירוֹת שֶׁטּוֹמְנִים הַכְּנַעֲנִים מָמוֹנָם בָּהֶם. וְאָמְרוֹ בְּעֵינַי, פֵּרוּשׁ אֲנִי שֶׁעֵינֵי בָּשָׂר לִי, אֲבָל בְּעֵינֵי בּוֹחֵן לְבָבוֹת - לֹא. וְעַיֵּין מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ (במדבר יג:ב).