כִּֽי־תְאֵנָ֣ה לֹֽא־תִפְרָ֗ח וְאֵ֤ין יְבוּל֙ בַּגְּפָנִ֔ים כִּחֵשׁ֙ מַֽעֲשֵׂה־זַ֔יִת וּשְׁדֵמ֖וֹת לֹא־עָ֣שָׂה אֹ֑כֶל גָּזַ֤ר מִמִּכְלָה֙ צֹ֔אן וְאֵ֥ין בָּקָ֖ר בָּרְפָתִֽים׃

כִּי תְאֵנָה לֹא תִפְרָח. כְּתַרְגּוּמוֹ, וְיֵשׁ לְפָתְרוֹ כְּמַשְׁמָעוֹ: שׁוּב אֵין הַצְלָחָה לְכָל מַעֲשֵׂה בָּבֶל מֵעַתָּה.

וּשְׁדֵמוֹת. שְׂדֵה לָבָן.

מִמִּכְלָה. דִּיר הַצֹּאן.

אֲרֵי מַלְכוּת בָּבֶל לָא תִתְקַיֵם וְלָא תַעְבֵּיד שׁוּלְטַן עַל יִשְׂרָאֵל יִתְקַטְלוּן מַלְכֵי מָדַי וְגִבָּרֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָלוֹת לָא יִצְלְחוּן יִשְׁתֵּיצוּן רוֹמָאֵי וְלָא יְנַבּוּן קִסוּמָא מִירוּשְׁלֵם:

כי תאנה. כי אז עדיין לא פרחה התאנה ר״ל ישראל הנמשלים לתאנה עדיין לא קנו גבורה ואמצות הלב לעמוד במלחמה למולם:

ואין יבול. עדיין לא יש פרי על הגפנים ופרי הזית עדיין הוא רזה כחוש והשדות עדיין לא הצמיחו מאכל וכ״ש הוא משל לומר עדיין אין להם אומץ הלב ואינם יודעים תכסיסי המלחמה ואיך יעמדו למולם:

גזר ממכלה. הצאן נכרת ממקום כלאו כי מעטו ולא יש בקר ברפתים ור״ל הנה ישראל בהיותם בבבל נתמעטו ואיך יעמדו מול המון הרב הזה:

יבול. ענין צמח פרי כמו יבול הארץ (שופטים ו):

כחש. ענין רזות כמו ובשרי כחש משמן (תהילים ק״ט:כ״ד):

מעשה זית. פרי הזית:

ושדמות. שדות תבואה כמו שדמות חשבון (ישעיה וז):

גזר. ענין כריתה כמו אמרתי נגזרתי (איכה ג):

ממכלה. הוא דיר הצאן כמו ממכלאות צאן (תהלים עח):

ברפתים. הוא בית הבקר ובדרז״ל מצאה ברפת (ב״ב לב):

כי, (גם זה מן הקול שיצללו שפתי האומה), הקול אומר שבעת שיראו שכל העולם שמם והכל חרב, אז יצפו לישועה, כמ"ש דור שבן דוד בא בו צרות רבות מתחדשות, ואמרו שהגפן לא יתן פריו ושיהיה רעב וכמה רעות, וז"ש שהקול אומר שבעת שתראה אשר תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים ושכחש מעשה זית ושדי תבואה לא יצמחו אוכל, וכן בעת שתראה שגזר ממכלה צאן, שספו בין הצומח בשדה בין הבהמות הצאן והבקר, אז סימן הגאולה: