לְחָמָס יָבוֹא. לִשְׁלֹל וְלָבֹז.
מְגַמַּת פְּנֵיהֶם. לְשׁוֹן ״הַגְמִיאִינִי נָא״ (בראשית כד:יז), ״יְגַמֶּא אָרֶץ״ (איוב לט:כד). רָץ בִּמְרוּצָה לְשָׁעָה קַלָּה כִּבְרַת אֶרֶץ, כְּאִלּוּ גָּמָא וְשָׁתָה הָאָרֶץ שֶׁלְּפָנָיו. וְאַף כָּאן ״מְגַמַּת פְּנֵיהֶם״, גְּמִיאַת שְׁאִיפַת פְּנֵיהֶם דּוֹמֶה לְרוּחַ הַקָּדִים עַזָּה שֶׁבָּרוּחוֹת, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן.
כּוּלְהוֹן לַחֲטוֹף אָתָן מִקֳבֵיל אַפֵּיהוֹן דָמָן כְּרוּחַ קָדִים קִידוּמָא וּכְנַשׁ כְּחָלָא שִׁבְיָא:
כלה לחמס יבא. הגוי הזה כולו בא בעבור החמס לשלול שלל ולבוז בז אינם נלחמים בעבור כבוד הנצחון ולזה אינם משאירים שארית:
מגמת פניהם קדימה. ר״ל כל מחשבותם לשלול שלל ולשוב מיד לארצם שהיא לצד קדימה במזרחי׳ צפונית וע״ז שורפים ומחריבים את הערי׳ שכבשו ואינם מניחים שארית ולא כן יעשו אלו שמחשבת׳ להשאר בהערים שכבשו כי מניחים שארית מה לתועלתם:
ויאסוף. מאסף שבי הרבה כחול הים ולא ישאיר מאומה:
לחמס. ענין עושק:
מגמת. ענין המחשבה והחשק ואין לו דומה ויתכן שהוא מלשון הגמיאיני נא (בראשית כ״ד:י״ז) וכמו שמלת שאף משותף לבליעה כמ״ש כי שאפני אנוש (תהילים נ״ו:ב׳) ולחשק כמ״ש ישאף צל (איוב ז׳:ב׳) כז יהיה מלת גמא משותף לשניהם:
כלה לחמס יבוא, שאין תכלית מהלכו לרשת כבוד ולמלוך על ארצות שכבש, שאם היה הולך לתכלית זה לא היה מחריב הארצות, וכן לא היה שב תיכף לארצו כי היה מתעכב בכל מדינה שכבש להנהיג שם תכסיסי מלכותו, אבל הוא תכלית מהלכו רק לחמס, ולכן מגמת פניהם קדימה ישוב תיכף אל המזרח, דהיינו אל מדינתו שבבל היתה במזרח לארצות שכבש ולכן יאסוף כחול שבי, אינו מניח העמים לשבת בארצותיהם רק לוקחם עמו לשבי אל ארצו:
