וְהוּא֙ בַּמְּלָכִ֣ים יִתְקַלָּ֔ס וְרֹזְנִ֖ים מִשְׂחָ֣ק ל֑וֹ ה֚וּא לְכׇל־מִבְצָ֣ר יִשְׂחָ֔ק וַיִּצְבֹּ֥ר עָפָ֖ר וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃

וְהוּא בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס. מִתְלוֹצֵץ בָּהֶם, וְכָל לְשׁוֹן ׳קַלָּסָה׳ לְשׁוֹן ׳דִּבּוּר׳ הַנִּדְבָּרִים בּוֹ, יֵשׁ לְטוֹב יֵשׁ לְרַע, פרלרי״ץ בְּלַעַ״ז.

מִשְׂחָק. כְּמוֹ ׳שְׂחוֹק׳, כְּמוֹ ׳מִשְׁמָר׳, ׳מִסְתָּר׳.

לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק. אִם אוֹיְבוֹ בְּמִבְצָר חָזָק, יִשְׂחַק לוֹ.

וַיִּצְבֹּר עָפָר. עָלָיו בְּרֹב חֵילוֹתָיו. כָּל אֶחָד נוֹשֵׂא מַשָּׂא עָפָר, וַהֲרֵי הִיא לִפְנֵי הַחוֹמָה תֵּל גָּבוֹהַּ וְנִלְחָמִים בָּהּ עַל הָעִיר, וְהִיא שְׁפִיכַת סוֹלְלָה, כִּי כְֻּלָּן מְתֻרְגָּמוֹת ״וַיִּצְבֹּר עֲלָהּ מְלֵיתָא״, וְאַף הִיא לְשׁוֹן ׳מִלּוּא׳ שֶׁהָיָה בְּעִיר דָּוִד. הוּא תֵּל גָּבוֹהַּ וְנִלְחָמִים בָּהּ, שֶׁעַל רֹאשָׁהּ מִגְדָּל בָּנוּי וְשִׁפּוּעוֹ מְשַׁפֵּעַ לַצְּדָדִין, וּסְבִיבוֹת מַרְגְּלוֹתָיו חוֹמָה נְמוּכָה לְהַחֲזִיק הֶעָפָר מִלִּפֹּל.

וְהוּא עַל מַלְכַיָא מִתְלַעַב וְעַל שִׁלְטוֹנַיָא מְחַיָךְ הוּא לְכָל כְּרַךְ תַּקִיף מֵעִיק וּצְבַר מִלְיָתָא וְכַּבְשָׁהּ:

והוא במלכים יתקלס. הוא מהתל ומלעיג במלכים לבזותם בבזיון נפלא ורוזנים המה לו למשחק כי יתלוצץ בהם בדברי גדוף:

לכל מבצר ישחק. מלעיג הוא על כל ערי מבצר באמרו שבקלות רב יכבשם וכן הוא האמת כי יצבור עפר הרבה לעשות תל גבוה מול המבצר ומשם ילחום עליה וילכדה:

יתקלס. ענין לעג והתול כמו לקלס אתנן (יחזקאל טז):

ורוזנים. שרים משחק. מל׳ שחוק ולעג:

ויצבור. ענין עשיית תל כמו שני צבורים (מ״ב י):

והוא במלכים יתקלס, גם למלכים שכובש או שיכנעו תחתיו לא יחלק כבוד רק יתקלס לבזותם, ורוזנים שהם שרי העצה הם משחק לו, כדבר שהוא לשחוק בעלמא, כי איננו צריך לא לרוזנים לבקש מהם עצה ולא למלכים שיהיו בעזרתו, וגם אינו מתירא ממבצרים של אויביו, כי לכל מבצר ישחק, שע"י ריבוי חיילותיו יצבר עפר וילכדה ע"י סוללה שעושה נגד המבצר, וא"צ לו לצור על המבצר ימים רבים: