חַגַּי ב׳ · ט׳

גָּדוֹל יִהְיֶה. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: בְּבִנְיָן, וְחַד אָמַר: בְּשָׁנִים, שֶׁשְּׁנֵי בַּיִת רִאשׁוֹן אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר, וּבַיִת שֵׁנִי אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים.

סַגִי יְהֵא יְקָרֵיהּ דְבַיְתָא הָדֵין בַּתְרָאָה מִן קַדְמָאָה אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וּבְאַתְרָא הָדֵין אֶתֵּן שְׁלָמָא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת:

גדול - אמר יפת: כי הבית הראשון עמד ארבע מאות שנה ועשר שנים והבית השני עמד ארבע מאות וכ' היה בימי הורודוס כאשר כתב בספר יוסף בן גוריון. ורבי משה אמר: כי זה היה על תנאי, אילו היו צדיקים גמורים כאשר אמר זכריה: והיה אם שמוע תשמעו.

הבית הזה האחרון. ר״ל הבית העתיד שתעמוד במקום הזה:

מן הראשון. מן הבית שבנה שלמה:

ובמקום הזה. בירושלים אתן אז שלום ולא ישמע בגבולה חמס ושוד:

גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון כי יהיה הוא הבית האחרון שלא יחרב עוד ובמקום הזה אתן שלום, ולא יהיה ביניכם שנאת חנם שהוא היה באמת הגורם לחורבן בית שני, לפ"ז כל מאמר זה הוא תנאי, אם יבא עוד רוח אחת, והוא אם יעשו את הדבר אשר כרת עמם בצאתם ממצרים, אז יהיה הוא הבית האחרון שאין אחריו בית, ויהיה גדול מן הראשון, וכשלא נתקיים התנאי כי לא שמרו ברית ולא היה שלום במקום, כי נתרבו הפריצים והכתות ושנאת חנם, לא נתקיים היעוד אז, עד שיבנה הבית האחרון בקץ האחרון שאז יתקיימו היעודים האלה, ועי' בבאור המלות: