חַגַּי א׳ · ט׳

פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה. עַד הֵנָּה הֱיִיתֶם סְבוּרִים לְהָבִיא מִן הַשָּׂדֶה הַרְבֵּה, וַהֲבֵאתֶם מְעָט.

וְנָפַחְתִּי בוֹ. אָבִיא עָלָיו מַכַּת רִקָּבוֹן וְתוֹלַעַת.

וְנָפַחְתִּי. לְשׁוֹן ״נֹפֵחַ בָּאֵשׁ פֶּחָם״ (ישעיהו נד:טז).

מִתְפְּנָן אַתּוּן לְסַגִי וַהֲוֵי לִזְעֵיר מָעֲלִין אַתּוּן לֵיהּ לְבֵיתָא וַאֲנָא שָׁלַח בֵּיהּ מְאֶרְתָּא חֲלַף מָה אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת חֲלַף בֵּית מַקְדְשִׁי דְהוּא חָרוֹב וְאַתּוּן רָהֲטִין גְבַר לְבֵיתֵיהּ:

פנה אל הרבה. ר״ל אם לא תשמעו לי הנה כאשר תפנו אל הרבה להביא הבית אשלח בו מארה והנה היה הפנים למפרע אל מעט וכאשר תביאו המעט הזה אל הבית אנפח בו ותהיה כלה בנשיבת רוח פי והוא ענין מליצה:

יען מה. כאומר ואם תשאלו בעבור מה יהיה כן הנה מאמר ה׳ צבאות להשיב לכם שזהו בעבור ביתי אשר הוא חרב ואתם כל אחד מכם רץ לביתו לחסות בצל קורתו:

ונפחתי. מלשון הפחה נשיבת רוח הפה:

יען. בעבור:

פנה, אחר שהודיע להם שמה שחל עליהם קללה עד עתה היה מפני שחסר להם בית ה', הודיעם שמעתה אחר שכבר שמעו מהנביא שה' מצוה אותם לבנות הבית אם יתרשלו עתה בבנין הבית אז תהיה מארה השגחיית, שתחלה היתה המארה רק על ידי הסתרת פנים, ועי"כ פנו אל מעט היינו שגדל מעט תבואה מן הזרע שזרעו, ועתה יהיה מארה השגחיית שהגם שיפנו אל הרבה שיקצור הרבה, בכ"ז והנה למעט, יתקלל ויתהוה ממנו מעט, וגם אחר שתביאו התבואה אל הבית ונפחתי בו, ר"ל אשרפנו ברוח פי, יען מה נאם ה' יען ביתי אשר הוא חרב, ר"ל כי עד עתה שלא עורר אותם אל הבנין ולא היתה הקללה לעונש בעבור שאינם בונים, רק היה ממילא על ידי העדר הברכה שהבית המקדש הוא תנאי אל הברכה, אם היו מביאים הרבה אל הבית היה להם הרבה כפי הטבע, אבל עתה יהיה דרך העונש על שהבית חרב ואתם רצים איש לביתו, ר"ל שאין אתם משתדלים בבנין הבית רק בצרכי ביתכם, לכן אשלח מארה בהתבואה שיהיה בבתיכם: