וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה. הִתְחִילוּ מְסַתְּתִין בָּאֲבָנִים וּמְנַסְּרִין עֵצִים, בַּשִּׁשִּׁי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ, וּבַשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד הָיָה דְבַר ה׳ אֶל חַגַּי.
וְאָעֵר יְיָ יַת רוּחַ זְרֻבָּבֶל בַּר שְׁאַלְתִּיאֵל רַבָּא דְבֵית יְהוּדָה וְיַת רוּחַ יְהוֹשֻׁעַ בַּר יְהוֹצָדָק כַּהֲנָא רַבָּא וְיַת רוּחַ כָּל שְׁאָרָא דְעַמָא וַאֲתוֹ וַעֲבְדוּ עֲבִידְתָּא בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ צְבָאוֹת אֱלָהָא:
ויער ה'. ה' העיר את רצון זרובבל וגו' ובאו ועשו מלאכה בדבר צורך בית ה':
ויער. מל׳ תהעוררות:
רוח. רצון כמו אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת (שם א):
(יד-טו) ויער ה' וגם ה' עורר בם רוח גבורה ויראת ה', ויבואו ויעשו מלאכה, התחילו להזמין מלאכת הבנין וזה היה ביום כ"ד לחדש:
