וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ־בָֽהּ׃ {ס}
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
ואתם פרו ורבו. לְפִי פְּשׁוּטוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה וְכָאן לְצִוּוּי. וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ לְהַקִּישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים (יבמות ס"ג):
וְאַתּוּן פּוּשׁוּ וּסְגוּ אִתְיְלִידוּ בְאַרְעָא וּסְגוּ בַהּ
וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ פְּשׁוּטוֹ כְּמִדְרָשׁוֹ שֶׁהִיא מִצְוָה, כִּי הָאָמוּר בָּאָדָם (בראשית א':כ"ח) גַּם בִּבְנֵי נֹחַ (שם ט א) עִם "וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אֱלֹהִים", בְּרָכָה, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּדָּגִים (שם א כב). וּבַעֲבוּר שֶׁדִּבֵּר בִּשְׁאָר הַנֶּפֶשׁ הַחַיָּה וְאָמַר "וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ" (שם ח יז), אָמַר כָּאן וְאַתֶּם, הָאָדָם, פְּרוּ וּרְבוּ. וְאָמַר "שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ", כִּי יִכְפֹּל הַמִּצְוָה לְחִזּוּק, לוֹמַר שֶׁיִּתְעַסְּקוּ בָּהּ בְּכָל יְכָלְתָּם, אוֹ שֶׁיְּצַוֵּם בְּיִשּׁוּב כָּל הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר בְּרֵאשִׁית (א כ). וְרַשִׁ"י כָּתַב (רש"י על בראשית ט':ז'), לְפִי פְּשׁוּטוֹ הָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה וְכָאן לְצִוּוּי, וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ לְהַקִּישׁ מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה לְשׁוֹפֵךְ דָּמִים. וְהַמִּדְרָשׁ הַזֶּה לֹא הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶלָּא מִן הַסְּמוּכִים, אֲבָל הַמִּקְרָא לְמִצְוָה נִכְתַּב, וְהָרִאשׁוֹנָה לִבְרָכָה. וְכָךְ אָמְרוּ, וַהֲרֵי פְּרִיָּה וּרְבִיָּה שֶׁנֶּאֶמְרָה לִבְנֵי נֹחַ, דִּכְתִיב "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ" וְכוּ', כִּדְאִיתָא בְּסַנְהֶדְרִין (נט):
וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. וְאַל תִּשְׁפְּכוּ דַּם הָאָדָם:
ואתם פרו ורבו אין אני רוצה שתהרגו ותתמעטו אלא פרו ורבו. ד״א כשתעשו דין בהורג ותהרגוהו לא תהיו בכך נמעטין אך תפרו ותרבו מאד. ד״א ברכה זו נאמרה בפרשה זו ב׳ פעמים הראשונה לאדם והשניה לשאר בריות.
פְּרוּ וּרְבוּ. הֻצְרַךְ לוֹמַר לָהֶם כֵּן, הֲגַם שֶׁאָמַר לָהֶם בִּיצִיאָתָם ״צֵא וְגוֹ׳ אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ״ וְגוֹ׳ (בראשית ח:טז), אֵין זֶה אֶלָּא רְשׁוּת וְלֹא מִצְוָה, וּבָאָה הַמִּצְוָה כָּאן מֵאֵת הַבּוֹרֵא לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת. וְצָרִיךְ לָתֵת לֵב לָמָּה חָזַר פַּעַם שְׁנִיָּה לְצַוּוֹת וְלוֹמַר בְּסָמוּךְ ״וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ״ (בראשית ט:ז) וְלֹא הִסְפִּיק בְּפַעַם אַחַת, וְנִרְאֶה כִּי פָּסוּק אֶחָד בָּא לְמִצְוָה וּפָסוּק שֵׁנִי בָּא לְחוֹבָה.
וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְאַתֶּם בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לוֹמַר לְצַד שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לָכֶם שֶׁלֹּא יִכָּרֵת עוֹד כָּל בָּשָׂר, גַּם אַתֶּם תְּקַבְּלוּ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת. וּמֵעַתָּה תְּנַאי הוּא הַדָּבָר, וּלְפִי זֶה יְדוּיַּק עַל נָכוֹן מַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדה יג.) שֶׁאָמְרוּ: כָּל הָאוֹחֵז בָּאַמָּה וּמַשְׁתִּין כְּאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, עַד כָּאן. פֵּרוּשׁ, כֵּיוָן שֶׁשְּׁבוּעַת ה׳ שֶׁלֹּא יִכָּרֵת וְגוֹ׳ הָיְתָה בִּתְנַאי שֶׁיְּקַבְּלוּ לִפְרוֹת וְכוּ׳, כְּפִי זֶה הַמַּשְׁחִית זַרְעוֹ בִּטֵּל הַתְּנַאי וּכְאִלּוּ מֵבִיא מַבּוּל וְכוּ׳, וְהָבֵן:
