בְּרֵאשִׁית ט׳ · ה׳

ואך את דמכם. אַעַ"פִּ שֶׁהִתַּרְתִּי לָכֶם נְטִילַת נְשָׁמָה בַּבְּהֵמָה, אֶת דִּמְכֶם אֶדְרֹשׁ מֵהַשּׁוֹפֵךְ דַּם עַצְמוֹ:

לנפשתיכם. אַף הַחוֹנֵק עַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָצָא מִמֶּנּוּ דָם:

מיד כל חיה. לְפִי שֶׁחָטְאוּ דוֹר הַמַּבּוּל וְהֻפְקְרוּ לְמַאֲכַל חַיּוֹת רָעוֹת לִשְׁלֹט בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ (תהלים מ"ט), לְפִיכָךְ הֻצְרַךְ לְהַזְהִיר עֲלֵיהֶן אֶת הַחַיּוֹת:

ומיד האדם. מִיַּד הַהוֹרֵג בְּמֵזִיד וְאֵין עֵדִים, אֲנִי אֶדְרֹשׁ:

מיד איש אחיו. שֶׁהוּא אוֹהֵב לוֹ כְאָח וְהָרַג שׁוֹגֵג, אֲנִי אֶדְרֹשׁ אִם לֹא יִגְלֶה וִיבַקֵּשׁ עַל עֲוֹנוֹ לִמָּחֵל, שֶׁאַף הַשּׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה, וְאִם אֵין עֵדִים לְחַיְּבוֹ גָלוּת וְהוּא אֵינוֹ נִכְנָע, הַקָּבָּ"ה דוֹרֵש מִמֶּנוּ, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשוּ רַבּוֹתֵינוּ "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ" - בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת - הַקָּבָּ"ה מְזַמְּנָן לְפֻנְדָּק אֶחָד וְכוּ':

וּבְרַם יָת דִּמְכוֹן לְנַפְשָׁתֵיכוֹן אֶתְבַּע מִיַּד כָּל חַיְתָא אֶתְבְּעִנֵהּ וּמִיַד אֱנָשָׁא מִיַד גְבַר דְיֵשׁוֹד יָת דְמָא דַאֲחוֹהִי אֶתְבַּע יָת נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא

ואך את דמכם. פירושו התרתי לכם לשפוך דם כל חי זולתי דמכם של נפשותיכם שאתם אדם לא התרתי רק אדרשנו כטעם דורש דמים וזה כלל, ואחר כן ביאר ומיד האדם, אם יהרגו רבים את יחיד, או יחיד את יחיד אני אדרוש הדם, גם אדרשנו מיד כל חיה שאצוה לאחרת שיהרגנה והנה החיות מותרות לכם ולא אתם להן והמפרש דמכם לנפשותיכם זה ההורג נפשו הוא דחוק בעיני, והוסיף לבאר או היא מצוה לבני נח, והוא הישר להרוג ההורג

דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם דִּמְכֶם נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כְּלוֹמַר דִּמְכֶם שֶׁהוּא נַפְשׁוֹתֵיכֶם, כְּדֶרֶךְ "לְכֹל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כז יט), וְכֵן "הַשְּׁלִישִׁי לְאַבְשָׁלוֹם" (דהי"א ג ב). וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם, בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא (ויקרא יז יד), וְכָמוֹהוּ "וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה" (שם ז כו), פִּתְרוֹנוֹ בָּעוֹף אוֹ בַּבְּהֵמָה. וְהַנָּכוֹן שֶׁיֹּאמַר הַדָּם שֶׁהוּא לְנֶפֶשׁ בָּכֶם אֶדְרוֹשׁ, הִגִּיד כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ, וְרָמַז כִּי עַל שׁוֹפֵךְ הַנֶּפֶשׁ הוּא מְחַיֵּב מִיתָה, לֹא עַל דַּם הָאֵבָרִים שֶׁאֵין הַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בָּהֶם. וְרַבּוֹתֵינוּ (ב"ק צא) דָּרְשׁוּ בּוֹ הוֹרֵג אֶת עַצְמוֹ, אֶת דִּמְכֶם מִנַּפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ:

מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ תָּמֵהַּ אֲנִי אִם הַדְּרִישָׁה כְּמַשְׁמָעָהּ, מִיַּד הַחַיָּה כְּמוֹ מִיַּד הָאָדָם לִהְיוֹת עֹנֶשׁ בַּדָּבָר, וְאֵין בַּחַיָּה דַּעַת שֶׁתֵּעָנֵשׁ אוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׂכָר. וְאוּלַי יִהְיֶה כֵן בְּעִנְיַן דַּם הָאָדָם לְבַדּוֹ, שֶׁכָּל הַחַיָּה שֶׁתִּטְרֹף אוֹתוֹ תִּטָּרֵף, כִּי גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. וְזֶה טַעַם "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" (שמות כא כח), וְאֵינֶנּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת בְּעָלָיו בְּמָמוֹן, כִּי אֲפִלּוּ שׁוֹר הַמִּדְבָּר חַיָּב מִיתָה (ב"ק מד), וְצִוָּה כֵן בִּבְנֵי נֹחַ כִּבְיִשְׂרָאֵל. וְיִהְיֶה טַעַם "שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם" כָּל שׁוֹפֵךְ, בֵּין חַיָּה בֵּין אָדָם, וְהִנֵּה דָּמוֹ נִדְרָשׁ בְּבֵית דִּין וּבִידֵי שָׁמַיִם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם "מִיַּד כָּל חַיָּה", שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּשׁוֹפֵךְ הַדָּם מִיַּד כָּל חַיָּה, כְּמוֹ "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ישעיהו מ ב), וְאָמַר אַךְ דִּמְכֶם אֶדְרֹשׁ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ בְּיָד כָּל חַיָּה, כִּי אֶשְׁלַח בָּרוֹצֵחַ כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְאֶשְׁלַח בּוֹ גַּם הָאָדָם וְלֹא יִנָּצֵל מִיָּדָם. וְכָמוֹהוּ "מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה" (תהלים לא יב), מִיָּדָם, "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל" (איוב כ כט). וְאוּלַי הַדְּרִישָׁה מִיַּד הַחַיָּה הִיא שֶׁלֹּא תִּטְרֹף הָאָדָם, כִּי כֵן שָׂם בְּטִבְעָם. וְסוֹד הָעִנְיָן כִּי בְּעֵת הַיְּצִירָה נָתַן לָאָדָם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ לְאָכְלָה, וְנָתַן לַחַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וְאָמַר הַכָּתוּב (בראשית א':ל') "וַיְהִי כֵן", כִּי הוּא טִבְעָם וּמִנְהָגָם. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר אָמַר בָּאָדָם שֶׁיִּשְׁחֹט הַבַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְהוּשַׂם בַּטֶּבַע אוֹ בַּמִּנְהָג שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים זֶה לָזֶה לְאָכְלָה, הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת שֶׁיִּהְיוּ שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים לִבְנֵי אָדָם טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם, וְהֵם יִירְאוּ מֵהֶם וְלֹא יִטְרוֹפוּ בָּהֶם. וְאָמַר "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם", לִרְמֹז כִּי לֹא יִדְרֹשׁ דַּם חַיָּה מִיַּד חֲבֶרְתָּהּ, אִם כֵּן נִשְׁאַר בָּהֶם לִטְרֹף זוֹ אֶת זוֹ. וְזֶה טַעַם הַזְכִּירוֹ אִסּוּר שְׁפִיכַת דָּמִים בְּכָאן, מִפְּנֵי הֶתֵּר הַשְּׁחִיטָה, שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג לִשְׁפֹּךְ דָּם, כִּי עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין נו) כְּבָר הִזְהִיר אָדָם הָרִאשׁוֹן בָּזֶה, אֲבָל מִפְּנֵי הַשְּׁחִיטָה הֻצְרַךְ לוֹמַר הִתַּרְתִּי לָכֶם לִשְׁפֹּךְ דַּם כָּל חַי זוּלָתִי דִּמְכֶם שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר לָכֶם וּלְכָל הַחַיִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם טֶבַע לִשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ:

וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֶדְרֹשׁ דַּם שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים מִיֶּדְכֶם, מִכָּל מָקוֹם אֶדְרֹשׁ אֶת דִּמְכֶם בִּשְׁבִיל נַפְשׁוֹתֵיכֶם שֶׁהֵן חֲשׁוּבוֹת אֶצְלִי יוֹתֵר מִנַּפְשׁוֹת כָּל שְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים. וְזֹאת הַדְּרִישָׁה תִּהְיֶה עַל אוֹפַנִּים מִתְחַלְּפִים, שֶׁאִם יִזְכֶּה הָאָדָם הִנֵּה אָז "מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ וּמִיַּד הָאָדָם" לְהַצִּילוֹ.

מִיַּד אִישׁ אָחִיו אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. אִם לֹא יִזְכֶּה לָזֶה שֶׁאַצִּילֵהוּ, וְיַהַרְגֵהוּ אִישׁ אָחִיו, אֶדְרֹשׁ אֶת נֶפֶשׁ הַהָרוּג מִיַּד אָחִיו הַהוֹרְגוֹ לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, אֲבָל לֹא מִיַּד הַחַיָּה.

ואך את דמכם. פרש״‎י השופך את דם עצמו, כלומר שלא יאמר אדם הרי הותר לנו לשפוך דם בהמה מתוך שחיה בידינו, אף אדם חייו על ידי עצמו ומותר להרוג את עצמו.

לנפשתיכם. פרש״‎י אף החונק את עצמו - כלומר אף על פי שלא יצא ממנו דם. תשובה לאומרים אין גיהנם ואין גן עדן כלומר אף להורג את עצמו הקב״‎ה דורש דמו ממנו ואימת אם לא לאחר מיתה. בב״‎ר דריש יכול כשאול ת״‎ל אך יכול כחנניה מישאל ועזריה ת״‎ל ואך, המבין יבין.

מיד כל חיה אדרשנו. שלא יאמר אדם על שונאו לא אמיתנו בידים אך אשליכנו בין חיות רעות וימיתוהו לכך נאמר מיד כל חיה אדרשנו. דבר אחר מיד חיה עצמה אדרשנו כדכתיב השור יסקל.

מיד איש אחיו. שלא יאמר מאחר שהותר לאכול בעלי חיים ובלבד שלא יאכלנו בעוד דמו בו אף אדם כן הותרו איש באחיו שיאכל איש בשר רעהו ואשה בשר רעותה, לכך נאמר מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם.

אדרש. מהורג עצמו או הורג בסתר את עמיתו, אבל הורג בגלוי בית דין יפרעו ממנו.