וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
מקץ ארבעים יום. מִשֶּׁנִּרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים:
את חלון התבה אשר עשה. לְצֹהַר, וְלֹא זֶה פֶּתַח הַתֵּבָה הֶעָשׂוּי לְבִיאָה וִיצִיאָה:
וַהֲוָה מִסּוֹף אַרְבְּעִין יוֹמִין וּפְתַח נֹחַ יָת כַּוַּת תֵּבוֹתָא דִּי עֲבָד
וַיְהִי מִקֵּץ וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מִנַּיִן יָדַע זְמַן שֶׁיָּכוֹל לִפְתֹּחַ חַלּוֹן הַתֵּבָה, וְלֹא חָשׁ לִטְבִיעָה בַּמַּיִם פֶּן יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן. וְאוּלַי שֶׁהֻבְטַח שֶׁאֵין יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. עוֹד מִמָּה שֶׁהֵכִין צָרְכֵי אֲכִילָה, וּמִן הַסְּתָם הֵכִין לִזְמַן מֻגְבָּל, וּמִזֶּה יָדַע שִׁעוּר אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁמוּר בַּתֵּבָה.
