וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר׃

הקדוש ברוך הוא דיבר אל נח לאמור. רשב״ם מבאר שכל לשון ״לאמר״ שבתורה הוא כפל לשון של הציווי או האמירה, כלומר שהדיבור נאמר כדי להיאמר ולהימסר הלאה. חזקוני מסביר באופן דומה שהמשמעות היא ״דבר אל נח כדי לאמר לו״, וזהו כפל לשון המופיע בכל מקום, ומביא לכך דוגמאות נוספות מן התורה. אונקלוס מתרגם ״ומליל יי עם נח למימר״. הפסוק הוא פתיחה קצרה לדברי הקדוש ברוך הוא אל נח, המכינה את הציווי לצאת מן התיבה שיבוא מיד בפסוק הבא. זהו המעבר מן ההמתנה הפסיבית בתוך התיבה אל הציווי הפעיל לצאת ולחזור לחיים על פני הארץ.