בְּרֵאשִׁית ח׳ · ט״ז

אתה ואשתך וגו'. אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, כָּאן הִתִּיר לָהֶם תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:

פּוּק מִן תֵּבוֹתָא אַתְּ וְאִתְּתָךְ וּבְנָךְ וּנְשֵׁי בְנָיךְ עִמָךְ

צא מן התבה אתה ואשתך. והוא לא עשה כן אלא ויצא נח ובניו. פליגי ביה רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר לפי שעבר על ציווי תשמיש נתבזה ונסתרס מדה כנגד מדה, וחד אמר לפי שהוסיף על ציווי זכה הוא ובניו לדבר כדכתיב ויאמר אלקים אל נח ואל בניו לאמר.

צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתֶּךָ. וּבִכְנִיסָתָם הִזְכִּיר הַזְּכָרִים לְבַד וְהַנְּקֵבוֹת לְבַד, הַיְינוּ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְרוּ וְיִרְבּוּ בַּתֵּיבָה, דְּאִם לֹא כֵן יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּרְאוּ מֵהֶם כָּל שְׁאָר הַבַּעֲלֵי חַיִּים וְיִפְרוּ וְיִרְבּוּ בַּתֵּיבָה, וְאָז לֹא תָכִיל אוֹתָם הַתֵּיבָה, כִּי לֹא נַעֲשֵׂית כִּי אִם בְּשִׁעוּר לְכָל הַנִּכְנָסִים בָּהּ. וְאִם תֹּאמַר שֶׁגַּם הַנִּכְנָסִים שָׁמָּה עָמְדוּ בְּנֵס, מִכָּל מָקוֹם לָמָּה יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֵס לְלֹא צֹרֶךְ, בִּפְרָט לְאוֹתָם שֶׁאֵין מִצְטַעֲרִים בִּזְמַן שֶׁכָּל הָעוֹלָם שָׁרוּי בְּצַעַר.

וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר גַּם בַּיְּצִיאָה, ״וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו״ (בראשית ח:יח) - אַף עַל פִּי שֶׁהִתִּיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנֹחַ הַמִּשְׁגָּל, מִכָּל מָקוֹם לֹא קִבֵּל עָלָיו, כִּי אָמַר: פֶּן יוֹסִיפוּ לַחֲטֹא וְיָבֹאוּ מֵי הַמַּבּוּל וְיִשְׁטְפוּם, וְלָמָּה זֶה אוֹלִיד לָרִיק וְלַבֶּהָלָה? עַד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ שֶׁלֹּא לְהָבִיא עוֹד מֵי הַמַּבּוּל, אָז נֶאֱמַר ״פְּרוּ וּרְבוּ״ וְגוֹ׳ (בראשית ט:א). וְרָצָה נֹחַ לְהַקְרִיב תְּחִלָּה קָרְבָּן קֹדֶם שֶׁיִּתְעַסֵּק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. וְכְפִי הַפְּשָׁט נוּכַל לוֹמַר שֶׁבְּבִיאַת נֹחַ אֶל הַתֵּבָה נֶאֱסַר לוֹ אֲפִלּוּ הַיִּחוּד עִם אִשְׁתּוֹ, כִּי לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ״ וְגוֹ׳ (בראשית ו:יח). וּבַיְּצִיאָה לֹא הִתִּיר לוֹ עֲדַיִן הַמִּשְׁגָּל כִּי אִם הַיִּחוּד לְבַד הוּתַר לוֹ, כִּי זֶה הַמּוּבָן מִמַּאֲמַר ״צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ״ (בראשית ח:טז). וְאַחַר שֶׁלֹּא הוּתַּר לוֹ הַמִּשְׁגָּל כִּי אִם הַיִּחוּד לְבַד, עַל כֵּן הוֹסִיף נֹחַ מִשֶּׁלּוֹ וְאָסַר עַל עַצְמוֹ גַּם הַיִּחוּד, ״וַיֵּצֵא מִן הַתֵּבָה נֹחַ וּבָנָיו״ (בראשית ח:יח) - עַד שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ ״פְּרוּ וּרְבוּ״ (בראשית ט:א), אָז הוּתְּרָה לוֹ הַכֹּל.

צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן לְהַתִּיר לוֹ דָּבָר שֶׁאָסַר לוֹ בְּעֵת כְּנִיסָתוֹ לַתֵּבָה, וְגַם בִּשְׁאָר מִינֵי נִבְרָאִים צִוָּה ה׳ לָהֶם וְשָׁרְצוּ וְרָבוּ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר צֵא וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר יִחוּד הַזְּכָרִים וְהַנְּקֵבוֹת, לוֹמַר שֶׁכָּל עוֹד שֶׁהֵם בַּתֵּבָה, הֲגַם שֶׁשָּׁלְמוּ יְמֵי הַצָּרָה, הֵם בְּאִסּוּר הַזִּוּוּג עַד אַחַר יְצִיאָה. וְכֵן תִּמְצָא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב אַחַר זֶה: ״וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ״ וְגוֹ׳ - זְכָרִים לְבַד וּנְקֵבוֹת לְבַד עַד זְמַן הַיְּצִיאָה, שֶׁדִּיֵּק דִּבְרֵי ה׳ כְּמוֹ שֶׁדִּיַּקְנוּ. גַּם מִמּוֹצָא דָּבָר אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי שָׁמְרוּ מִצְוַת ה׳ וְהָיוּ פְּרוּשִׁים מִנְּשׁוֹתֵיהֶם כִּדְבַר מֶלֶךְ כָּל זְמַן הֱיוֹתָם בַּתֵּבָה עַד שֶׁיָּצְאוּ, וְהוּא אָמְרוֹ וַיֵּצֵא נֹחַ וּבָנָיו הֲרֵי זֶה מוֹרֶה בְּאֶצְבַּע שֶׁעַד זְמַן הַיְּצִיאָה הֵם פְּרוּשִׁים, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּפָסוּק (בראשית ט:ז) ״וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ״: