וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃ {ס}

בחודש השני בשבעה ועשרים בו יבשה הארץ לגמרי. רש״י מציין שירידת המבול החלה בחודש השני בשבעה עשר בו, ומכאן שהמבול נמשך שנה תמימה בתוספת אחד עשר הימים שהחמה יתרה על הלבנה, שכן משפט דור המבול היה שנה שלמה. עוד מבאר רש״י ש״יבשה״ פירושו שנעשתה יבשה כהלכתה, בשונה מ״חרבו״ שבפסוק הקודם שרק פני האדמה קרמו. אונקלוס מתרגם בפשטות שיבשה הארץ. הפסוק מסמן את סיומו המלא של המבול, כשהארץ שבה למצבה היבש והראוי, וזהו הרגע שבו הארץ מוכנה סופית ליציאת נח וכל אשר עמו מן התיבה.