בְּרֵאשִׁית ח׳ · י״ג

וַ֠יְהִ֠י בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

במילים פשוטות

בשנת שש מאות ואחת לחיי נח, בחודש הראשון באחד בו, חרבו המים מעל הארץ, ונח הסיר את מכסה התיבה וראה שפני האדמה חרבו. רש״י מביא מחלוקת אם ״הראשון״ הוא תשרי או ניסן, ומבאר ש״חרבו״ פירושו שהאדמה נעשתה כמין טיט שקרמו פניה מלמעלה. ספורנו מבאר שנח חשב שכבר יבש לחות האוויר המיותר, אך למרות שחרבו פני האדמה עדיין לא יבשו בֶאופן שיוכל לצאת. אבן עזרא מוסיף שפני האדמה חרבו לבדם ורק אחר כך יבשה הארץ כולה. הפסוק מתאר את ההסתכלות הישירה של נח על הארץ לאחר הסרת המכסה.
מבוסס על רש״י, ספורנו, אבן עזרא · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בראשון. לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הוּא תִּשְׁרֵי וּלְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הוּא נִיסָן (ר"ה י"א):

חרבו. נַעֲשָׂה כְמִין טִיט, שֶׁקָּרְמוּ פָנֶיהָ שֶׁל מַעְלָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַהֲוָה בְּשִׁתְּ מְאָה וְחַד שְׁנִין בְּקַדְמָאָה בְּחַד לְיַרְחָא נְגוּבוּ מַיָּא מֵעַל אַרְעָא וְאַעְדִּי נֹחַ יָת חוֹפָאָה דְּתֵבוֹתָא וַחֲזָא וְהָא נְגוּבוּ אַפֵּי אַרְעָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

חרבו המים. לכן לא תוכל הרגל לדרוך על הארץ, שהיא רכה, כי פניה חרבו לבדם ואחר כך יבשה הארץ והאומרים על שנת הלבנה נשען בעבור עשרה ימים שהם נוספים בעבור שנת החמה, צריכים להיות שנתם שלימה ועוד מי מלל להם ששנה עמד נח בתיבה רק עמד שנת החמה, ועוד יו"ד ימים:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה. חָשַׁב שֶׁכְּבָר יָבֵשׁ לַחוּת הָאֲוִיר הַמּוֹתְרִיי:

וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. אֲבָל לֹא יָבְשׁוּ בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לָצֵאת.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש מכאן דיום אחד בשנה קרוי שנה, פי׳‎ אחר בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש אייר בחדש השני בי״‎ז לחדש נבקעו כל מעינות תהום רבה וגו׳‎ ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה שהם י״‎ג מאייר וכ״‎ז בסיון ובכ״‎ח פסקו, לפי פי׳‎ זה קרו לניסן ראשון אחר פשוטו של מקרא וכן כל האחרים וכל החדשים חדשי החמה בני שלשים יום הם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל