וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃

וייחל. הוּא לְשׁוֹן וַיָּחֶל, אֶלָּא שֶׁזֶּה לְשׁוֹן וַיִּפְעַל וְזֶה לְשׁוֹן וַיִּתְפַּעֵל, וַיָּחֶל - וַיַּמְתֵּן; וַיִּיָּחֶל - וַיִּתְמַתֵּן:

וְאוֹרִיךְ עוֹד שַׁבְעָא יוֹמִין אָחֳרָנִין וְשַׁלַּח יָת יוֹנָה וְלָא אוֹסֵיפַת לְמִתּוּב לְוָתֵהּ עוֹד

וַיִיָחֶל, מבנין נפעל ובא כלעיל כמו וַיִלָּחֶם (במדבר כא א) וַיִצָמֶד (שם כה ג) ויש מזה הבנין שהוא מלרע כמו וַיִפָּקֵד מקום דוד (ש"א כ כז) ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם כיו"ד "או ירה יִיָרֶה" (שמות יט יג)

ובאחד באדר שלח את היונה, ולא יספה כמשפטה לשוב אליו,

עוד, לעולם וכן עוד טומאתו בו (במדבר יט יג), עוד כל ימי הארץ (בראשית ח כב):