גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל־פְּנֵ֥י כׇל־הָאָֽרֶץ׃

גם מעוף השמים מצווה נח לקחת שבעה שבעה, זכר ונקבה, כדי לקיים ולהמשיך את הזרע על פני כל הארץ. רש״י מסביר שהכתוב מדבר כאן בעופות הטהורים, ולומדים את הדבר הסתום מן המפורש שנאמר קודם בבהמה הטהורה. כלומר, כשם שבבהמה חילק הכתוב בפירוש בין טהורה לשאינה טהורה, כך יש להבין שגם כאן מדובר בעוף טהור שנלקח שבעה שבעה. מטרת ריבוי הזוגות היא כדי שיישאר זרע להמשך קיום המינים לאחר המבול, כפי שאונקלוס מתרגם ״לקיימא זרעא על אפי כל ארעא״.