בְּרֵאשִׁית ו׳ · ה׳

וַחֲזָא יְיָ אֲרֵי סְגִיאַת בִּישַׁת אֱנָשָׁא בְּאַרְעָא וְכָל יִצְרָא מַחְשְׁבַת לִבֵּהּ לְחוֹד בִּישׁ כָּל יוֹמָא

כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם. לְשֶׁעָבַר.

וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ. לֶעָתִיד שֶׁלֹּא הָיוּ שׁוֹמְעִים לַמּוֹכִיחַ וְאֵין לִקְווֹת שֶׁיָּשׁוּבוּ:

כי רבה רעת האדם אין להרהר ולומר הואיל והכל גלוי לפניו איך בראו לחטוא, הרי אין יראת שמים בידי שמים כדכתיב ועתה ישראל מה ה׳‎ אלקיך שואל מעמך וגו׳‎ וכתיב מי יתן והיה לבבם זה להם וגו׳‎ וכתיב ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע.

וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם. לְפִי שֶׁחָטְאוּ בִּזְנוּת, וְאוֹתָהּ תַּאֲוָה רַבָּה וְהוֹלֶכֶת תָּמִיד וְלֹא יִשְׂבַּע לְעוֹלָם, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוכה נב:): ״אֵבֶר קָטָן בָּאָדָם מַשְׂבִּיעוֹ רָעֵב״. וְכֵן חָטְאוּ בְּגָזֵל, וְאוֹהֵב חָמָס וָכֶסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אֶלָּא תַּאֲוָתוֹ רַבָּה וְהוֹלֶכֶת תָּמִיד. וְ״כָל יֵצֶר מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם״ - רְצוֹנוֹ לוֹמַר: כָּל הַיּוֹם לֹא יִשְׂבַּע מִתַּאֲוָתוֹ, אֵין שָׁעָה בַּיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה שָׂבֵעַ בָּהּ, אֶלָּא כָּל שָׁעָה הוּא מוֹסִיף עַל תַּאֲוָתוֹ.

וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם וְגוֹ׳ וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, לָמָּה יִחֵס הָרָעָה בָּאָרֶץ, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁרָעָתָם הָיְתָה בְּגוּף הָאָרֶץ, וְאַחַר הָאֱמֶת רִשְׁעַת הָרְשָׁעִים הָהֵם הָיְתָה בִּזְנוּת וּמְפֹרָשׁ בַּכָּתוּב וּבְחָמָס וְגָזֵל, וְאַף שֶׁיֻּצְדַּק לוֹמַר ״בָּאָרֶץ״ עַל בְּחִינַת גֶּזֶל הָאָרֶץ, עִם כָּל זֶה יִהְיֶה זֶה פְּרָט מֵהַפְּרָט. עוֹד לָמָּה דִּקְדֵּק לוֹמַר וַיִּנָּחֶם [ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם] בָּאָרֶץ לָמָּה אָמַר תֵּבַת ״בָּאָרֶץ״, שֶׁנִּרְאֶה שֶׁאִם עֲשָׂאוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר לֹא יִנָּחֵם לְעוֹלָם, וְאֵין מַשְׁמָעוּת לָזֶה. עוֹד אֵיךְ יֻצְדַּק לוֹמַר ״וַיִּנָּחֶם ה׳״ כִּי לֹא אִישׁ אֵל וְגוֹ׳. עוֹד אָמְרוֹ וַיִּתְעַצֵּב עִצָּבוֹן זֶה לָמָּה, שֶׁאַחַר שֶׁהוּא נוֹקֵם נִקְמָתוֹ מֵהֶם וּמוֹחֶה כָּל מוֹרֵד. וְלָזֶה אֶפְשָׁר לוֹמַר עַל הֶפְסֵד הַבְּרִיאָה.

אָכֵן כַּוָּנַת הַכְּתוּבִים הוּא, לֶהֱיוֹת כִּי הָאָדָם הוּא מֻרְכָּב מֵד׳ יְסוֹדוֹת: אֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, עָפָר, וְהֵם בְּהַדְרָגוֹת. הַדַּרְגָּה הַפְּחוּתָה שֶׁבָּד׳ הוּא הֶעָפָר, כִּי הוּא עָכוּר וְגַס מִכֻּלָּם. לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ יְסוֹד הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ יְסוֹד הָאֵשׁ, לְמַעְלָה מֵהָאֵשׁ יְסוֹד הָרוּחַ, שֶׁהוּא הָרוּחָנִי שֶׁבְּכֻלָּן. וְתִמְצָא כִּי כָל הַנִּבְרָאִים שֶׁבָּעוֹלָם, הֲגַם שֶׁכֻּלָּן מֵד׳ יְסוֹדוֹת בְּרָאָם, עִם כָּל זֶה כָּל בְּרִיָּה עִקַּר בִּנְיָנָהּ מִיְּסוֹד אֶחָד וְהוּא יְסוֹד הַיְּסוֹד וְהַג׳ סְנִיפִים לוֹ. יֵשׁ בְּרִיָּה שֶׁעִקַּר יְסוֹדָהּ הוּא הַמַּיִם, כַּדָּגִים הַגְּדֵלִים בַּמַּיִם, וְיֵשׁ שֶׁעִקַּר יְסוֹדָם מִן הָרוּחַ כָּעוֹפוֹת, וַהֲגַם שֶׁמִּן הָרְקָק נִבְרְאוּ עִם כָּל זֶה ה׳ הִגְבִּיר בָּהֶם יְסוֹד הָרוּחַ, וְלָזֶה לֹא יָנוּחוּ הַצִּפֳּרִים, עָפוֹת הֵן כִּבְחִינַת הָרוּחַ. וְיֵשׁ בְּרִיָּה שֶׁעִקָּרָהּ מִן הָאֵשׁ כַּסַּלְמַנְדְּרָא. וְהֵן הָאָדָם יְסוֹד שֶׁעָלָיו נִבְנוּ בּוֹ הַיְּסוֹדוֹת הוּא יְסוֹד הֶעָפָר, דִּכְתִיב (בראשית ב:ז): ״וַיִּיצֶר ה׳ וְגוֹ׳ אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה״, שֶׁהוּא יְסוֹד הַגַּס וְהֶעָב שֶׁבְּד׳ יְסוֹדוֹת. וְלָזֶה יְשִׁיבָתוֹ וּמְנוּחָתוֹ בָּאֲדָמָה, וְלֹא יִסְבּוֹל דִּירָה בַּמַּיִם וְלֹא בָּאֲוִיר וְלֹא בָּאֵשׁ. וְעָשָׂה ה׳ כֵן לְסִבּוֹת הַרְבֵּה, וְאַחַת מֵהֵנָּה כִּי הוּא הַסֻּלָּם אֲשֶׁר בּוֹ עוֹלוֹת הַמַּדְרֵגוֹת מִמַּטָּה לְמַעְלָה, וְהַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא יְסוֹד הֶעָפָר וְצָרִיךְ לִהְיוֹת בָּאָרֶץ. וְאִם הָיָה נִבְנֶה יְסוֹדוֹ מִן הַג׳ הָאֲחֵרִים הָרוּחָנִיּוֹת בְּעֵרֶךְ הֶעָפָר, לֹא הָיְתָה הַכַּוָּנָה שְׁלֵמָה בִּבְרִיאָתוֹ, וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין כִּי הוּא סוֹד הַבֵּרוּר, וְהָבֵן.

וְלָזֶה כַּאֲשֶׁר רָאָה ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם, הִכִּיר כִּי רוֹב הַתִּיעוּב הוּא לְצַד יְסוֹדוֹ שֶׁהוּא בָּנוּי מִן הָאָרֶץ, וְגַם מְקוֹם הַנָּחָתוֹ וְחַיּוּתוֹ בָּאָרֶץ. וְהוּא אָמְרוֹ וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, כִּי הוּא יְסוֹד הַגַּס וְנֶגְדִּי לָרוּחָנִי בְּתַכְלִית. וְלָזֶה נִחַם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְלֹא עֲשָׂאוֹ בָּנוּי מִשְּׁאָר הַיְּסוֹדוֹת הַדַּקִּים, שֶׁבָּזֶה לֹא הָיָה רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וְלֶהֱיוֹת שֶׁמַּעֲשֵׂהוּ מִשְּׁאָר יְסוֹדוֹת לֹא תֵצֵא כַּוָּנַת הַיְּצִירָה שֶׁחָשַׁב ה׳ בְּלִבּוֹ לַפּוֹעַל, וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ וְלֹא אָמַר בְּלִבּוֹ, פֵּרוּשׁ: אֶל רְצוֹנוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב בִּבְרִיאַת הָאָדָם. וּמִצַּד זֶה לֹא הָפַךְ ה׳ הַבְּרִיאָה, שֶׁאִם לֹא כֵן הָיָה ה׳ סוֹתֵר וּבוֹנֶה בִּנְיָן חָדָשׁ בְּהַרְכָּבָה מִג׳ יְסוֹדוֹת. וְלָזֶה, הֲגַם שֶׁהֵבִיא מַבּוּל וְאִבֵּד הַכֹּל, הִנִּיחַ הַבְּרִיאָה כְּמוֹת שֶׁהָיְתָה לְטַעַם כָּמוּס בְּלִבּוֹ יִתְבָּרַךְ. וַהֲגַם שֶׁבָּאָדוֹן יִתְבָּרַךְ לֹא יֻצְדַּק לוֹמַר ״וַיִּנָּחֶם״ כִּי הוּא צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, אָמַר כֵּן לֶהֱיוֹת כִּי הָאָדוֹן יִתְבָּרַךְ מִדּוֹתָיו מִדּוֹת הָרַחֲמִים, גַּם בּוֹ יִתְבָּרַךְ צַד הַדִּין. וּבִזְמַן שֶׁהַנִּבְרָאִים הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים מַסְכֶּמֶת מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים, וּכְשֶׁהָרְשָׁעִים מַכְעִיסִים, מִדַּת הָרַחֲמִים תַּרְחִיק הָרַחֲמִים וְתַחְפּוֹץ בִּשְׁלִילַת הַהֲוָיָה מֵעֲשׂוֹת דִּין בָּהֶם. וְהוּא אָמְרוֹ וַיִּנָּחֶם ה׳, פֵּרוּשׁ: בְּחִינַת הָרַחֲמִים תַּחְפּוֹץ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הַבְּרִיאָה כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַפֵּךְ הַמִּדָּה, וְלֹא מִפְּנֵי זֶה תּוּשְׁלַל הַבְּרִיאָה.

עוֹד נִרְאֶה לוֹמַר לְפִי מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם פֶּרֶק ה׳ מֵהִלְכוֹת תְּשׁוּבָה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: כִּי יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ הוּא וְדַעְתּוֹ אֶחָד, וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג דָּבָר זֶה עַל בּוּרְיוֹ וְכוּ׳, וְאֵין בָּנוּ כֹּחַ לֵידַע הֵיאַךְ יֵדַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַבְּרוּאִים וּמַעֲשֵׂיהֶם, אֲבָל נֵדַע וַדַּאי שֶׁמַּעֲשֵׂה הָאָדָם בְּיַד הָאָדָם וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשְׁכוֹ וְכוּ׳, עַד כָּאן. וְהָרַאבַ״ד, ה׳ יְכַפֵּר בַּעֲדוֹ, נָהַג מִעוּט כָּבוֹד בְּהָרַמְבַּ״ם עַל דַּבְּרוֹ בָּזֶה, וְהֶעֱלָה כִּי טוֹב לוֹמַר שֶׁרְאוּתוֹ יִתְבָּרַךְ כִּרְאוֹת אִצְטַגְנִינִין וְכוּ׳, יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרָיו. וְדִבְרֵי הָרַמְבַּ״ם עִקָּר, כִּי אֵין אֹפֶן יְדִיעַת ה׳ מֻשֶּׂגֶת אֶצְלֵנוּ, וּמִי יִדְמֶה לַה׳ לָקַחַת יְדִיעָה מֵהַנִּדְמֶה אֵלָיו. וְאַשְׂכִּילְךָ, כִּי ה׳ יָכוֹל לִשְׁלֹל הַיְדִיעָה הַמֻּשֶּׂגֶת בִּידִיעָתוֹ לְבַל יֵדָעֶנָּה, כְּשֶׁיִּרְצֶה הָאָדוֹן, מַה שֶׁאֵין כֹּחַ בֶּאֱנוֹשׁ לַעֲשׂוֹת זֹאת שֶׁתַּגִּיעַ אֵלָיו הַיְּדִיעָה וְלֹא יֵדָעֶנָּה, וְהוּא שֶׁרָמַז רַמְבַּ״ם בְּאָמְרוֹ: ״וְאֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם יְכוֹלָה לְהַשִּׂיג״ וְכוּ׳, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ עָדָיו הַיְּדִיעָה מֵעַצְמָהּ וְתִהְיֶה מְשֻׁלֶּלֶת מֵעַצְמָהּ, וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (במדבר כג:כא): ״לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל״. הִנְּךָ רוֹאֶה כְּשֶׁיִּרְצֶה ה׳ שֶׁלֹּא לָדַעַת, יֻשְׁלַל הַיְּדִיעָה הֲגַם שֶׁהַיְדִיעָה יֶשְׁנָהּ מֵעַצְמָהּ, כִּי אֵינוֹ בִּבְחִינַת הָאָדָם שֶׁהַיְּדִיעָה הוּא חוּץ מִמֶּנּוּ, לוֹמַר יִמָּנַע וְלֹא יֵדָעֶנָּה, כִּי ה׳ הוּא וְדַעְתּוֹ אֶחָד וְאֵינוֹ צָרִיךְ לָתֵת לֵב לָדַעַת, שֶׁבָּזֶה נֹאמַר דִּכְשֶׁלֹּא יִתֵּן לֵב לֹא יֵדַע, לֹא כֵן, וְאַף עַל פִּי כֵן כִּבְיָכוֹל יֶשְׁנוֹ בִּבְחִינָה זוֹ דִּכְתִיב ״לֹא הִבִּיט״ וְגוֹ׳.

וּמֵעַתָּה נוּכַל לוֹמַר כִּי ה׳ בְּעֵת בְּרוֹא הָאָדָם שָׁלַל מֵהַיְּדִיעָה פִּשְׁעֵי אָדָם לִב׳ סִבּוֹת: א׳, לַטַּעַם הַפַּשְׁטִי כִּי טוֹב ה׳ וְלֹא יַבִּיט אֶל הַתִּיעוּב, וְטַעַם זֶה לְבַד לֹא יַסְפִּיק כֵּיוָן שֶׁהוּא צֹרֶךְ בַּיְּדִיעָה לָדַעַת מַה יַעֲשֶׂה וְהַנִּמְשָׁךְ. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ עוֹד טַעַם ב׳ וְהוּא שֶׁנִּתְחַכֵּם לַעֲשׂוֹת ה׳ כֵּן לְבַל תָּחוּל טַעֲנַת הָרְשָׁעִים שֶׁיֹּאמְרוּ יְדִיעָתוֹ מַכְרַחַת, כֵּיוָן שֶׁה׳ יָדַע כִּי פְּלוֹנִי זֶה יַעֲבֹר עַל מַה שֶׁעָבַר, הַדָּבָר מֵעַצְמוֹ יִתְחַיֵּב לִהְיוֹת הֲגַם שֶׁה׳ לֹא גָּזַר לִהְיוֹת כֵּן, וּמֵעַתָּה אֵין עֹנֶשׁ לָרְשָׁעִים כִּי לֹא מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע, וּבַמֶּה יִפְחַד רָשָׁע וְיֶחְדַּל מֵעוֹשֶׁק. לָזֶה מָנַע ה׳ יְדִיעָה זוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים. אֲבָל מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים לֹא שְׁלָלוֹ מֵהַיְּדִיעָה וּבוֹ שָׂמַח, וְלְסִבָּה זוֹ הָיְתָה הַבְּרִיאָה, וְהוּא שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית א:לא): ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד״. וְאִם תֹּאמַר אִם לֹא הִבִּיט אָוֶן שֶׁל רְשָׁעִים הֵיאַךְ קָבַע עֹנֶשׁ לְעוֹשֵׂי רִשְׁעָה, וְכִי צָרִיךְ לִקְבֹּעַ עֹנֶשׁ לִפְלוֹנִי הַמַּרְשִׁיעַ אֵין צָרִיךְ לִקְבֹּעַ עֹנֶשׁ אֶלָּא לְעוֹשֶׂה עָוֹן וָפֶשַׁע. וּבְעֵרֶךְ הַצַּדִּיקִים, אֵין מָקוֹם לְטַעֲנַת יְדִיעָתוֹ מַכְרַחַת, כִּי טַעֲנָה זוֹ הִיא הַתַּשְׁלוּם, וְהִנֵּה ה׳ חָפֵץ לְשַׁלֵּם וְאֵין טוֹעֵן נֶגֶד עַצְמוֹ. מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּעֹנֶשׁ הָרְשָׁעִים שֶׁיָּבוֹאוּ בְּטַעֲנָה לְבַל יְקַבְּלוּ עֹנֶשׁ, לָזֶה שָׁמַר ה׳ אֶת הַדָּבָר. וְאֵין לִטְעוֹן וְלוֹמַר, אִלּוּ הִבִּיט ה׳ בָּהֶם שֶׁיִּהְיוּ צַדִּיקִים הָיוּ עוֹשֵׂי צֶדֶק, שֶׁטַּעֲנָה זוֹ אֵינָהּ טַעֲנָה לְפָטְרָם מִפְּרַט הַבְּחִירָה שֶׁנָּתַן בְּיָדָם וּבָחֲרוּ בָּרַע וּמָאֲסוּ בַּטּוֹב בִּרְצוֹנָם. וְאַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתָנוּ אֶת זֶה, אֵין תְּמִיהָה בְּאָמְרוֹ ״וַיִּנָּחֶם ה׳״ וְגוֹ׳, ״כִּי נִחַמְתִּי״, כִּי הוּא עַצְמוֹ שָׁלַל יְדִיעָה זוֹ מִמֶּנּוּ.