בְּרֵאשִׁית נ׳ · ה׳

אשר כריתי לי. כִּפְשׁוּטוֹ כְּמוֹ כִּי יִכְרֶה אִישׁ. וּמִדְרָשׁוֹ עוֹד מִתְיַשֵּׁב עַל הַלָּשׁוֹן, כְּמוֹ אֲשֶׁר קָנִיתִי, אָרַ"עֲ כְּשֶׁהָלַכְתִי לִכְרַכֵּי הַיָּם הָיוּ קוֹרִין לִמְכִירָה כִּירָה, וְעוֹד מִדְרָשׁוֹ לְשׁוֹן כְּרִי דָגוּר, שֶׁנָּטַל יַעֲקֹב כָּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהֵבִיא מִבֵּית לָבָן וְעָשָׂה אוֹתוֹ כְּרִי וְאָמַר לְעֵשָׂו טֹל זֶה בִּשְׁבִיל חֶלְקְךָ בַּמְּעָרָה:

אַבָּא קַיֵּים עָלַי לְמֵימָר הָא אֲנָא מָאִית בְּקִבְרִי דְאַתְקֵנִית לִי בְּאַרְעָא דִכְנָעַן תַּמָּן תִּקְבְּרִנָנִי וּכְעַן אֶסַּק כְּעַן וְאֶקְבַּר יָת אַבָּא וְאֵ יתוּב

אשר כריתי. חפרתי כמו "כי יכרה איש" (שמות כא לג):

ואשובה - אל ידאג שאני מניח את ארצו לגמרי.

הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (סוטה לו:) וְאִם תֹּאמַר נַתִּיר שְׁבוּעָה - גַּם שְׁבוּעָתְךָ הִיא בְּהַתָּרָה. וּכְפִי הַפְּשָׁט, אָמְרוֹ לֵאמֹר כִּי לֹא הָיְתָה הַשְּׁבוּעָה בִּלְשׁוֹן עַצְמוֹ הָאָמוּר בְּדִבְרֵי יוֹסֵף לָהֶם, אֶלָּא כַּוָּנַת הַשְּׁבוּעָה, לָזֶה אָמַר תֵּיבַת ״לֵאמֹר״ לוֹמַר שֶׁכַּוָּנַת מַה שֶׁאָמַר בִּשְׁבוּעָה הִיא וְגוֹ׳:

וּבְדֶרֶךְ דְּרָשׁ אֶפְשָׁר שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁלֹל טַעֲנַת פַּרְעֹה כִּי יֹאמַר אֵלָיו לָמָּה לֹא נִמְלַךְ עִמּוֹ קֹדֶם הַשְּׁבוּעָה וְעָשָׂה דָּבָר חוּץ מֵהַמְלָכַת הַמֶּלֶךְ, לָזֶה אָמַר לוֹ כִּי לֹא הָיָה לוֹ זְמַן לְהִמָּלֵךְ כִּי אֲמִירַת הַשְּׁבוּעָה הָיְתָה סָמוּךְ לְמִיתַת אָבִיו, וְהוּא אָמְרוֹ הִשְׁבִּיעַנִי לֵאמֹר הִנֵּה אָנֹכִי מֵת, פֵּרוּשׁ בְּשָׁעָה שֶׁהִשְׁבִּיעַנִי לֹא נָתַן לִי זְמַן אֶלָּא אָמַר לִי ״הִנֵּה אָנֹכִי״ וְגוֹ׳, וְכֵן הָיָה כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית מז:כט) ״שִׂים נָא יָדְךָ״ וְגוֹ׳ שֶׁלֹּא נָתַן לוֹ זְמַן אָרוֹךְ, וֶאֱמֶת יֶהְגֶּה חִכּוֹ שֶׁל יוֹסֵף.