בְּרֵאשִׁית נ׳ · ד׳

וַעֲבָרוּ יוֹמֵי בְכִיתֵהּ וּמַלִיל יוֹסֵף עִם בֵּית פַּרְעֹה לְמֵימָר אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינֵיכוֹן מַלִּילוּ כְעַן קֳדָם פַּרְעֹה לְמֵימָר

וַיְדַבֵּר יוֹסֵף אֶל בֵּית פַּרְעֹה. כִּי אֵין לָבֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שַׂק.

דברו נא באזני פרעה בשביל שהוא היה המביא והמוציא כדכתיב בלעדיך לא ירים איש את ידו וגו', חשב שיקשה בעיני פרעה איך יעזוב הוא את הארץ. גם פרעה היה ירא שמא ישאר יוסף בארץ כנען ובידו כל תוקף ולב עם ארץ מצרים.

אֶל בֵּית פַּרְעֹה לֵאמֹר. פֵּרוּשׁ, שֶׁגַּם סֵדֶר דִּבְּרוֹ אֲלֵיהֶם יֹאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, כִּי הוּא חִלָּה פְנֵיהֶם בְּסֵדֶר זֶה וַיֵּט בָּזֶה חִנּוֹ בְּעֵינֵי פַּרְעֹה. אוֹ יֹאמַר עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא ד.) מִנַּיִן לָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁהוּא בְּבַל תֹּאמַר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ אֱמוֹר, דִּכְתִיב ״וַיְדַבֵּר ה׳״ וְגוֹ׳ ״לֵאמֹר״ (ויקרא א:א), כְּמוֹ כֵן בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ הָרֹשֶׁם שֶׁיֹּאמְרוּ סֵדֶר הַדִּבּוּר אֲשֶׁר דִּבֵּר לָהֶם בְּדֶרֶךְ זֶה לְבֵית פַּרְעֹה.

אִם נָא מָצָאתִי. פֵּרוּשׁ, ״נָא״ לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה וּזְמַן, כִּי אֵין מְצִיאוּת לְהַרְאוֹת לְיוֹסֵף חִבָּה וַחֲנִינוּת כִּי אִם בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת, כִּי לֹא הָיָה צָרִיךְ לָהֶם לְשׁוּם דָּבָר.

דַּבְּרוּ נָא. פֵּרוּשׁ, עַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, כִּי הָיָה יָרֵא לְאַחֵר קִיּוּם הַשְּׁבוּעָה.

בְּאָזְנֵי פַרְעֹה לֵאמֹר. טַעַם אָמְרוֹ לֵאמֹר, נִתְכַּוֵּן שֶׁהֵם יֹאמְרוּ גַּם כֵּן מֵעַצְמָם לְרַצּוֹת פַּרְעֹה עַל הַדָּבָר לַעֲשׂוֹתוֹ.