ימי החניטה נמשכו ארבעים יום, וכך היה מנהג ימי החניטה במצרים, ולאחר מכן בכו המצרים על יעקב שבעים יום. רש״י מסביר את החשבון: ארבעים יום היו לחניטה עצמה, ושלושים יום נוספים לבכייה, ובסך הכל שבעים יום. הוא מוסיף שהמצרים בכו עליו מפני שברכה גדולה באה להם בזכותו של יעקב, שכן עם בואו למצרים כלה הרעב ומי נהר הנילוס התברכו. הספורנו מוסיף טעם נוסף לבכייתם: המצרים בכו את יעקב לא רק לכבודו של יוסף ובמצוותו, אלא גם מצד עצמו, מפני שהיה אדם הראוי לשׂררה ולכבוד של מלכות.