בְּרֵאשִׁית נ׳ · ג׳

וַיִּמְלְאוּ־לוֹ֙ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם כִּ֛י כֵּ֥ן יִמְלְא֖וּ יְמֵ֣י הַחֲנֻטִ֑ים וַיִּבְכּ֥וּ אֹת֛וֹ מִצְרַ֖יִם שִׁבְעִ֥ים יֽוֹם׃

במילים פשוטות

ימי החניטה נמשכו ארבעים יום, וכך היה מנהג ימי החניטה במצרים, ולאחר מכן בכו המצרים על יעקב שבעים יום. רש״י מסביר את החשבון: ארבעים יום היו לחניטה עצמה, ושלושים יום נוספים לבכייה, ובסך הכל שבעים יום. הוא מוסיף שהמצרים בכו עליו מפני שברכה גדולה באה להם בזכותו של יעקב, שכן עם בואו למצרים כלה הרעב ומי נהר הנילוס התברכו. הספורנו מוסיף טעם נוסף לבכייתם: המצרים בכו את יעקב לא רק לכבודו של יוסף ובמצוותו, אלא גם מצד עצמו, מפני שהיה אדם הראוי לשׂררה ולכבוד של מלכות.
מבוסס על רש״י, ספורנו · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וימלאו לו. הִשְׁלִימוּ לוֹ יְמֵי חֲנִיטָתוֹ עַד שֶׁמָּלְאוּ לוֹ מ' יוֹם:

ויבכו אתו מצרים שבעים יום. מ' לַחֲנִיטָה וְל' לִבְכִיָּה, לְפִי שֶׁבָּאָה לָהֶם בְּרָכָה לְרַגְלוֹ, שֶׁכָּלָה הָרָעָב וְהָיוּ מֵי נִילוּס מִתְבָּרְכִין:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וּשְׁלִימוּ לֵהּ אַרְבְּעִין יוֹמִין אֲרֵי כֵּן שְׁלִימוּ יוֹמֵי חֲנִיטַיָּא וּבְכוֹ יָתֵהּ מִצְרָאֵי שַׁבְעִין יוֹמִין

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיִּבְכּוּ אוֹתוֹ מִצְרַיִם. לֹא בִּלְבַד לִכְבוֹד יוֹסֵף וּבְמִצְוָתוֹ, אֲבָל מִצַּד מַה שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה רָאוּי לִשְׂרָרָה וּלְכָבוֹד מַלְכוּת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

ויבכו אתו מצרים כמה תיבות חסירות בי״‎ת אף זו חסירה והוא כאלו כתוב ויבכו אותו במצרים.

שבעים יום ארבעים יום של חניטה ושלשים של אבילות כמו שמצינו במשה ואהרן שבכו אותם שלשים יום. ד״‎א שבעים יוצאי ירכו יורדי מצרים בכוהו איש יומו.

מקור: ספריא · נחלת הכלל