בְּרֵאשִׁית ה׳ · כ״ט

זה ינחמנו. יָנַח מִמֶּנּוּ אֶת עִצְּבוֹן יָדֵינוּ. עַד שֶׁלֹּא בָא נֹחַ לֹא הָיָה לָהֶם כְּלֵי מַחֲרֵשָׁה וְהוּא הֵכִין לָהֶם וְהָיְתָה הָאָרֶץ מוֹצִיאָה קוֹצִים וְדַרְדַּרִים כְּשֶׁזּוֹרְעִים חִטִּים, מִקִּלְלָתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּבִימֵי נֹחַ נָחָה, וְזֶהוּ יְנַחֲמֵנוּ, וְאִם לֹא תְפָרְשֵׁהוּ כָּךְ אֵין טַעַם הַלָּשׁוֹן נוֹפֵל עַל הַשֵּׁם וְאַתָּה צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁמוֹ מְנַחֵם:

וּקְרָא יָת שְׁמֵהּ נֹחַ לְמֵימָר דֵּין יְנַחֲמִנָּנָא מֵעוֹבָדָנָא וּמִלֵּאוּת יְדָנָא מִן אַרְעָא דִּי לַטְטַהּ יְיָ

וטעם זה ינחמנו ממעשינו. שידע על ידי אדם כי נביא היה כי על יד זה הנולד תחיה האדמה או ראו זה בדרך חכמה, וכן היה כי על ידו נתקיים העולם גם הוא היה איש האדמה כי כן כתוב, גם יתכן שנקרא שמו נח כמו ירובעל אחר שעבד האדמה והצליחה ונח הפך העצבון "והטעם זה ינחמנו וננוח מעצבון ידינו", גם נחמה מנוחה מעצבון הלב, כי העברים ישמרו הטעמים ולא המלות, והעד ירבשת וירבעל, והשואלים מי היה אשת קין ושת, מה טעם לשאלה הזאת, כי כתוב באדם ויולד בנים ובנות וכן כולם:

זה ינחמנו - ואם תאמר כיון שאמרו נביא גדול היה עבר שקרא לבנו פלג, למה אין אומר נביא גדול היה למך שקרא לבנו נח?! ותירץ רשב"ם) שזה היה ראשון לנולדים אחר מיתת אדם, ולכך קראו נח שאמר: יהי רצון שיתקן זה עיותו של זה. ולשון תפלה הוא ינחמנו ינח ממנו, כלומר: שיעשה לנו הנחה וקורת רוח, אבל לשם לא שייך למימר לשון תפלה, אלא לשון נביאות. אי נמי יש לומר קודם שנולד נח.

זֶה יְנַחֲמֵנוּ. הִתְפַּלֵּל שֶׁזֶּה יְנַחֲמֵנוּ בְּהַמְצִיאוֹ מְנוּחָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כִּי מִלַּת נֹחַ תּוֹרֶה מְנוּחָה, כְּמוֹ "וְנוֹחַ מֵאוֹיְבֵיהֶם" (אסתר ט:טז).

זה ינחמנו, מן האדמה שהרי נאמר לאדם ארורה האדמה בעבורך כל ימי חייך ושנות אדם כלו לתולדות נח וחשב בלבו מה שקלקל זה יתקן זה.