וַיִּֽהְיוּ֙ כׇּל־יְמֵי־יֶ֔רֶד שְׁתַּ֤יִם וְשִׁשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {ס}

הפסוק מסכם את כל שנות חייו של ירד - תשע מאות שישים ושתים שנה - ומסיים במילה ״וימת״, כדרך כל הדורות שבפרק. זהו הסיכום הכולל של ימיו, המצרף את השנים שלפני הולדת חנוך ואת השנים שלאחריה. אין כאן ביאור מיוחד מן המפרשים, ולכן ההבנה היא לפי הפשט. המילה ״וימת״ החוזרת בכל דור מדגישה את גזירת המיתה שנקנסה על האדם. ירד, הדור השישי מאדם, האריך ימים כאבותיו, בהתאם לטבעם החזק של הדורות הראשונים. בנו חנוך, שהוליד, יזכה לתיאור מיוחד בהמשך.