וַיִּֽהְיוּ֙ כׇּל־יְמֵ֣י אֱנ֔וֹשׁ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וּתְשַׁ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃ {ס}

הפסוק מסכם את כל שנות חייו של אנוש - תשע מאות וחמש שנים - ומסיים במילה ״וימת״, כדרך כל הדורות שבפרק. זהו הסיכום הכולל של ימיו, המצרף את השנים שלפני הולדת קינן ואת השנים שלאחריה. אין כאן ביאור מיוחד מן המפרשים, ולכן ההבנה היא לפי הפשט. המילה ״וימת״ החוזרת בכל דור מדגישה את גזירת המיתה שנקנסה על האדם מאז חטא אדם הראשון. אנוש, הדור השלישי מאדם, האריך ימים כאבותיו, בהתאם לטבעם החזק של הדורות הראשונים שקדמו למבול.