בְּרֵאשִׁית מ״ט · כ״ז

בִּנְיָמִין֙ זְאֵ֣ב יִטְרָ֔ף בַּבֹּ֖קֶר יֹ֣אכַל עַ֑ד וְלָעֶ֖רֶב יְחַלֵּ֥ק שָׁלָֽל׃

במילים פשוטות

יעקב מדמה את בנימין לזאב טורף. רש״י מבאר ש״בנימין זאב יטרף״ מנבא שיהיו בני בנימין חטפנים, כמעשה חטיפת הנשים בפילגש בגבעה, ומנבא גם על שאול שיצא משבט בנימין והיה מנצח את אויביו סביב. ״בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל״ מבטא את הצלחתו בשלל. אבן עזרא מבאר שבנימין נמשל לזאב מפני שהיה גיבור, והאות לכך אנשי הגבעה. ״עד״ פירושו שלל וטרף, ״בבקר יאכל עד״ היינו בתחילת המלכות, ״ולערב יחלק שלל״ בסופה. אבן עזרא מקשר את הישועה לשאול שניצח את עמלק. אונקלוס מתרגם על דרך הרמז שבנחלת בנימין תשרה שכינה וייבנה המקדש, והכהנים יקריבו קרבנות בבוקר ובערב.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

בנימין זאב יטרף. זְאֵב הוּא אֲשֶׁר יִטְרָף; נִבָּא עַל שֶׁיִּהְיוּ עֲתִידִין לִהְיוֹת חַטְפָנִין, וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ בְּפִלֶגֶשׁ בְּגִבְעָה (שופטים כ"א), וְנִבָּא עַל שָׁאוּל שֶׁהָיָה נוֹצֵחַ בְּאוֹיְבָיו סָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר וְשָׁאוּל לָכַד הַמְּלוּכָה וַיִּלָּחֶם בְּמוֹאָב וְגוֹ' וּבֶאֱדוֹם וְגוֹ' וּבְכֹל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ (שמואל א י"ד):

בבקר יאכל עד. לְשׁוֹן בִּזָּה וְשָׁלָל, הַמְתֻרְגָּם עֲדָאָה, וְעוֹד יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה בִּלְשׁוֹן עִבְרִית אָז חֻלַּק עַד שָׁלָל (ישעיהו ל"ג), וְעַל שָׁאוּל הוּא אוֹמֵר שֶׁעָמַד בִּתְחִלַּת פְּרִיחָתָן וּזְרִיחָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל:

ולערב יחלק שלל. אַף מִשֶּׁתִּשְׁקַע שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי נְבוּכַדְנֶצַּר, שֶׁיַּגְלֵם לְבָבֶל, יחלק שלל, מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר שֶׁהֵם מִבִּנְיָמִין יְחַלְּקוּ אֶת שְׁלַל הָמָן, שֶׁנֶּאֱמַר הִנֵּה בֵית הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר. וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם עַל שְׁלַל הַכֹּהֲנִים בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

בִּנְיָמִין בְּאַרְעֵהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִנְתָּא וּבְאַחֲסַנְתֵּהּ יִתְבְּנֵי מַקְדְשָׁא בְּצַפְרָא וּבְפַנְיָא יְהוֹן מְקָרְבִין כַּהֲנַיָּא קָרְבָּנָא וּבְעִדַּן רַמְשָׁא יְהוֹן מְפַלְגִין מוֹתַר חוּלְקְהוֹן מִשְׁאַר קָדְשַׁיָּא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

בנימין. דמהו לזאב כי גבור היה והאות אנשי הגבעה,

עד, תרגום שלל וכן "אז חלק עד שלל", (ישעי לג כג), ליום קומי לעד (צפניה ג ח) "בגד עדים" (ישעי' סד ה),

ולערב, יחלק הטרף ששלל לבניו, וישועה אמר רמז לשאול שנצח את עמלק, וטעם בבקר בתחלת המלכות ולערב בגלותם על דבר מרדכי וזהו דרך דרש, ודעת המתרגם ארמית ידוע:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

בנימין זאב יטרף - על שאול שהיה מלך ראשון נתנבא שפשט בכל סביבותיו בכל האומות וכתב שם: בכל אשר יפנה ירשיע. שחבל בכל האומות. וגם בנימין היה עם מלכי יהודה הצדיקים אשר גברו על האומות, כדכתיב באסא וביהושפט וביחזקיהו.

ולערב יחלק שלל - שכן מנהגו של זאב. זאב ערבות ישדדם. כזאבי עקב לא גרמו לבקר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

זְאֵב יִטְרָף. תֹּקֶף הַזְּאֵב וְטַרְפּוֹ הוּא בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב עִם מִעוּט הָאוֹר, כְּאָמְרוֹ "וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב" (חבקוק א:ח). וְכֵן הָיָה עִנְיַן בִּנְיָמִין, כִּי הָיְתָה מַלְכוּתוֹ בִּתְחִלַּת זְרִיחַת מַלְכוּת אָחִיו בִּימֵי שָׁאוּל, וְאַחַר אָבְדַן מַלְכוּתוֹ בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר, כִּי אָמְנָם מַלְכוּת בַּיִת שֵׁנִי הָיָה כְּמוֹ רֶגַע וְעִם שִׁעְבּוּד עַל הָרוֹב:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

בנימין זאב שאול שלא נמשכה מלכותו נמשל לזאב טורף שאינו מתעכב על טרפו אבל מלכות בית דוד שנמשכה מלכותו נמשלה לאריה שאינו בורח אלא עומד על טרפו.

זאב יטרף יטרוף רוב בהמות כל כך שבכל בוקר תהא אכילתו מספקתו עד לערב שיחלק בו משלל טרפו לגוריו ומשל הוא. וי״‎ו דולערב יתירה היא וכמוה רבות, ואין להשיב מן האתנחתא שב עד כמו שפי׳‎ בפרשת ויגש גבי במיטב הארץ.

ולערב יחלק שלל שכן מנהגו של זאב כדכתיב זאבי ערב לא גרמו לבקר.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

כלי יקר

רבי שלמה אפרים מלונצ׳יץ · המאה ה־16

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל. צָרִיךְ עִיּוּן, מַה זֶּה עִנְיַן מַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר, וְלָמָּה קְרָאוֹ פַּעַם שָׁלָל וּפַעַם עַד, וְכָאן נֶאֱמַר לְשׁוֹן ״יֹאכַל״ וְאַחַר כָּךְ ״יְחַלֵּק״? וְזֶה, כִּי מֵהַיָּדוּעַ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁהָאָדָם שׁוֹאֵל כַּהוֹגֶן נִתָּן לוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת, דְּהַיְנוּ בַּבֹּקֶר, וְכָל דָּבָר שֶׁהָאָדָם שׁוֹאֵל שֶׁלֹּא כַּהוֹגֶן נִתָּן לוֹ בָּעֶרֶב בְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״בְּתֵת ה׳ לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ״ (שמות טז ח). וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא הֶכְרֵחִי לָאָדָם, דְּהַיְנוּ כְּדֵי אֲכִילָתוֹ לְהָבִיא שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בֵּיתוֹ, הוּא הַדָּבָר הַנִּתָּן בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ לָעַד וְלָנֶצַח. וְכָל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁהָאָדָם שׁוֹאֵל יוֹתֵר מִכְּדֵי אֲכִילָתוֹ, לְסוֹף יַעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵילוֹ וִיחַלֵּק לַאֲחֵרִים, וְאוּלַי לְנוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ מְשׁוּלָּל וּמְרֻחָק מִן אוֹתָן הַמּוֹתָרוֹת הַנִּתָּנִים לוֹ בָּעֶרֶב. לְכָךְ נֶאֱמַר ״בַּבֹּקֶר״, הַיְנוּ הַדָּבָר הַנִּתָּן לוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת, זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר ״יֹאכַל״, כִּי כְּדֵי אֲכִילָתוֹ לְבַד נִתָּן לוֹ בְּפָנִים מְאִירוֹת, וְנִתָּן לוֹ לָעַד. אַף עַל פִּי שֶׁעַד הוּא גַּם כֵּן לְשׁוֹן שָׁלָל, מִכָּל מָקוֹם הִזְכִּירוֹ בִּלְשׁוֹן ״עַד״ הַמּוֹרֶה עַל הַנִּצְחִיּוּת. ״וְלָעֶרֶב״, מַה שֶּׁנִּתָּן לוֹ בְּפָנִים חֲשׁוּכוֹת, הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר ״יְחַלֵּק״ לַאֲחֵרִים, וְהוּא מְשׁוּלָּל מִמֶּנּוּ, כִּי יֵשׁ בְּמַשְׁמָעוּת לְשׁוֹן ״שָׁלָל״ עִנְיַן הֲסָרָה, כְּמוֹ ״וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל״ (דברים יט ה), לְשׁוֹן שְׁלִילָה וַהֲסָרָה.

וְסָמַךְ עִנְיָן זֶה, לְבִרְכַת זְאֵב יִטְרָף, לְהוֹכִיחַ גַּם אֶת שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִטְרְפוּ בַּמִּלְחָמָה יוֹתֵר מִכְּדֵי הַצֹּרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (צפניה ג ג) ״שֹׁפְטֶיהָ זְאֵבֵי עֶרֶב לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר״, מַאֲשִׁים אוֹתָם הַנָּבִיא בְּמַה שֶּׁטָּרְפוּ יוֹתֵר מִן הַהֶכְרֵחִי, עַל כֵּן קְרָאָם ״זְאֵבֵי עֶרֶב״, וְאָמַר ״לֹא גָרְמוּ לַבֹּקֶר״ כִּי לֹא בִּקְשׁוּ הַהֶכְרֵחִי הַנִּתָּן בַּבֹּקֶר. וְכֵן מַאֲשִׁים אֶת שָׁאוּל שֶׁהָיָה מִן בִּנְיָמִין, ״וַתַּעַט אֶל הַשָּׁלָל״ (שמואל א טו יט) כִּי לֹא זָכַר בִּרְכַת יַעֲקֹב לְבִנְיָמִין. אֲבָל בְּאַבְרָהָם נֶאֱמַר (בראשית יד כד) ״בִּלְעָדַי אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים״ וְגוֹ׳, דַּוְקָא כְּדֵי אֲכִילָתָם לָקַח וְלֹא לַחֲלֹק לָהֶם שָׁלָל מוֹתָרִי. וּבְזֶה נָשָׂא הַמָּשָׁל מִן הַזְּאֵב הַטּוֹרֵף לְצֹרֶךְ מַאֲכָלוֹ, וְלִפְעָמִים הוּא טוֹרֵף וּמַשְׁחִית לְלֹא תּוֹעֶלֶת, וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.

וּבְבַעַל הַטּוּרִים מַסִּיק, שֶׁרָאשֵׁי תֵּיבוֹת שֶׁל הַתְחָלַת בִּרְכַת כָּל הַשְּׁבָטִים עוֹלֶה שס״ה כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וְסוֹפֵי תֵּיבוֹת עוֹלֶה שנ״ד כְּמִנְיַן יְמוֹת הַלְּבָנָה, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה כָּל מֶמְשַׁלְתָּם דּוֹמָה לַלְּבָנָה, פְּעָמִים נִבְנְתָה פְּעָמִים נִפְרְצָה, כָּךְ לִפְעָמִים הֵם חֲסֵרִים מִן הַמַּלְכוּת, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁיָּצִיץ צִיץ וְצֶמַח צַדִּיק שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם (פסחים נד) אָז כְּתִיב (תהלים פט לז) ״כִּסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי״, שֶׁיִּהְיֶה מַלְכוּתָם נִצְחִי כַּשֶּׁמֶשׁ, וְעַל כֵּן נִרְמְזָה הַשֶּׁמֶשׁ בְּרָאשֵׁי תֵיבוֹת, רֶמֶז לִשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁקָּדַם לָעוֹלָם, וְזֶהוּ סוֹד זֶרַח וּפֶרֶץ שֶׁדָּרְשׁוּ עַל חַמָּה וּלְבָנָה, וְזֶהוּ מַרְאֵה הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר שֶׁנִּזְכָּר כָּאן בְּבִנְיָמִין.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף. נִתְכַּוֵּן אֶל שָׁאוּל שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה זְאֵב שֶׁטּוֹרֵף בִּמְהִירוּת, כִּי מִנְהַג הַזְּאֵב הוּא שֶׁאֵינוֹ מִתְעַכֵּב בִּטְרֵפָתוֹ, אֶלָּא כָּל כָּךְ הוּא מְמַהֵר וְטוֹרֵף. כְּמוֹ כֵן עָשָׂה הוּא וְלֹא הִמְתִּין לַזְּמַן שֶׁקָּבַע לוֹ שְׁמוּאֵל, אֶלָּא מִהֵר (שמואל א יג:ח) לִטְרֹף, וּמִזֶּה הָיָה סִבָּה שֶׁלֹּא אָכַל אֶלָּא בַּבֹּקֶר וְנִפְסְקָה מַלְכוּתוֹ.

וְאָמְרוֹ וְלָעֶרֶב פֵּרוּשׁ, לְעֵת עֶרֶב מַלְכוּתוֹ יֵחָלֵק, שֶׁיֹּאמְרוּ (שמואל א יח:ז) ״הִכָּה שָׁאוּל וְגוֹ׳ וְדָוִד בְּרִבְבוֹתָיו״. אוֹ יִרְמֹז שֶׁבְּאֶמְצָעוּת סִבָּתוֹ תִּתְחַלֵּק מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יומא כב:) כְּשֶׁאָמַר דָּוִד ״אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ הַשָּׂדֶה״ יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם יַחְלְקוּ הַמַּלְכוּת״, וּמֵאָז הֶעֱרִיב שִׁמְשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּעֲוֹנוֹת:

מקור: ספריא · נחלת הכלל