בְּרֵאשִׁית מ״ט · כ״ח

כׇּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֑ר וְ֠זֹ֠את אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר לָהֶ֤ם אֲבִיהֶם֙ וַיְבָ֣רֶךְ אוֹתָ֔ם אִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר כְּבִרְכָת֖וֹ בֵּרַ֥ךְ אֹתָֽם׃

במילים פשוטות

הכתוב מסכם שכל אלה הם שנים עשר שבטי ישראל, ושזאת אשר דיבר להם אביהם וברך אותם. רש״י מקשה: והלוא יש מהם שלא בירכם אלא הוכיחם? ומתרץ שכך פירושו: ״וזאת אשר דיבר להם אביהם״ מוסב על כל מה שנאמר בעניין, ואף אלה שקיבלו תוכחה, כראובן שמעון ולוי, נכללו בברכה, שהתוכחה עצמה לטובתם ולתיקונם, שנאמר ״ויברך אותם״. ״איש אשר כברכתו״ פירושו שכל אחד קיבל את הברכה הראויה לו. אבן עזרא מבאר ש״איש אשר כברכתו״ פירושו שכפי שבאה לכל אחד מן הברכות, כן בירך אותם, כטעם ״איש כפתרון חלומו״. אונקלוס מתרגם ברוח זו שכל אחד בורך כברכתו הראויה לו.
מבוסס על רש״י, אבן עזרא, אונקלוס · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. וַהֲלֹא יֵשׁ מֵהֶם שֶׁלֹּא בֵּרְכָם אֶלָּא קִנְטְרָן? אֶלָּא כָךְ פֵּרוּשׁוֹ: וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם מַה שֶּׁנֶאֱמַר בָּעִנְיָן; יָכוֹל שֶׁלֹּא בֵרַךְ לִרְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, תַּ"לֹ וַיְבָרֶךְ אוֹתָם - כֻּלָּם בְּמַשְׁמָע:

איש אשר כברכתו. בְּרָכָה הָעֲתִידָה לָבֹא עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד:

ברך אותם. לֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר אֶלָּא אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אוֹתוֹ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּרַךְ אוֹתָם? לְפִי שֶׁנָּתַן לִיהוּדָה גְּבוּרַת אֲרִי וּלְבִנְיָמִין חֲטִיפָתוֹ שֶׁל זְאֵב וּלְנַפְתָּלִי קַלּוּתוֹ שֶׁל אַיָּל, יָכוֹל שֶׁלֹּא כְלָלָן כֻּלָּם בְּכָל הַבְּרָכוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר בֵּרַךְ אוֹתָם:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

כָּל אִלֵּין שִׁבְטַיָּא דְיִשְׂרָאֵל תְּרֵין עֲסַר וְדָא דְמַלֵּיל לְהוֹן אֲבוּהוֹן וּבָרִיךְ יָתְהוֹן גְבַר דִּי כְבִרְכְּתֵהּ בָּרֵךְ יָתְהוֹן

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אבן עזרא

רבי אברהם אבן עזרא · ספרד, המאה ה־12

איש אשר כברכתו. כאשר באה לכל אחד מהברכות כן ברך אותם כטעם "איש כפתרון חלומו":

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רשב״ם

רבי שמואל בן מאיר · צרפת, המאה ה־12

אשר כברכתו - העתיד לבא כמו שאמור למעלה: אשר יקרא אתכם באחרית הימים.

מקור: ספריא · נחלת הכלל

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. אֵלֶּה שֶׁהִזְכִּיר יַעֲקֹב כָּאן הֵם הַשְּׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר נִכְתְּבוּ עַל הַחֹשֶׁן וְהָאֵפוֹד לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה׳, וְהָיוּ בִּבְרִית הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, וּכְנֶגְדָּם הֵקִים מֹשֶׁה שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה, וִיהוֹשֻׁעַ הֵקִים אֲבָנִים בַּיַּרְדֵּן וּבַגִּלְגָּל, וְאֵלִיָּהוּ הֵקִים אֲבָנִים בַּמִּזְבֵּחַ. אֲבָל מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם לֹא הָיוּ בְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים, זוּלָתִי בְּעִנְיַן יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ וְהַנִּמְשָׁךְ אֵלֶיהָ בְּהֵעָדֵר שֵׁבֶט לֵוִי׃

וַיְבָרֶךְ אוֹתָם. בְּזוּלַת מַה שֶּׁאָמַר לְמַעְלָה.

אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם. לְכָל אֶחָד מֵהֶם נָתַן בְּרָכָה צְרִיכָה לוֹ בְּיִחוּד, כְּגוֹן לִיהוּדָה בְּעִנְיַן הַמַּלְכוּת, וּלְיִשָּׂשכָר בְּעִנְיַן הַתּוֹרָה, וּלְלֵוִי בְּעִנְיַן הָעֲבוֹדָה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

חזקוני

רבי חזקיה בן מנוח · צרפת, המאה ה־13

אשר כברכתו העתידה לבא לו. [וזאת אשר דבר להם אביהם איש כברכתו וזאת אשר אמרנו הוא אשר דבר להם, ואח״‎כ בירך אותם, ולא פי׳‎ במה בירכם].

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אור החיים

רבי חיים בן עטר · המאה ה־18

כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מִנְיָן זֶה שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר, אִם לֵוִי בִּכְלָל, אִם כֵּן אֵין הַכָּתוּב מוֹנֶה לְיוֹסֵף אֶלָּא בְּאֶחָד, וְיַעֲקֹב אָמַר אֵלָיו (בראשית מח:ה) ״אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן״. וְאִם אֵין לֵוִי בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַכָּתוּב לֹא מְנָאוֹ בְּחוּמַשׁ הַפְּקוּדִים בְּחֶשְׁבּוֹן שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁבַּדְּגָלִים שְׁלֹשָׁה בְּכָל דֶּגֶל, קָשֶׁה לָמָּה יִגָּרַע לֵוִי מִבִּרְכַּת אָבִיו? וְאִם לְצַד שֶׁלֹּא מָצִינוּ לוֹ אֶלָּא קִנְטוּר וְלֹא אָמַר אֶלָּא הַמְבוֹרָכִים, אִם כֵּן לֹא יָבֹא בַּמִּנְיָן גַּם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן.

וְאוּלַי כִּי לֹא הִתְחִיל הַכָּתוּב לִמְנוֹת אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה בְּמִנְיָן שְׁנַיִם עַד אַחַר יְצִיאַת מִצְרַיִם, וְכָאן מָנָה הַכָּתוּב יוֹסֵף, וְזֶה דּוֹחַק. וְהַנִּרְאֶה לוֹמַר בָּזֶה הוּא כִּי לְצַד שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ״ וְגוֹ׳, וּמָצִינוּ שֶׁיַּעֲקֹב כָּלַל שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בִּכְלָל אֶחָד, לָזֶה מָנָה שְׁנֵיהֶם בְּאֶחָד:

אֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳ וַיְבָרֶךְ וְגוֹ׳. הֲגַם שֶׁרָאִינוּ שֶׁלֹּא בֵּרַךְ רְאוּבֵן וְלֹא שִׁמְעוֹן וְלֹא לֵוִי, יַגִּיד הַכָּתוּב כִּי דִּבּוּרוֹ הַקָּשֶׁה לָהֶם הִיא בִּרְכָתָם, וְהוּא אָמְרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר וְגוֹ׳ וַיְבָרֶךְ וְגוֹ׳. וּמַה שֶׁאָמַר לִרְאוּבֵן דִּבְרֵי קִנְטוּר שָׁם צִוָּה אֶת הַבְּרָכָה, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם (ספרי בהעלותך) עֲתִידָה עֲבוֹדָה שֶׁתַּחְזֹר לַבְּכוֹרוֹת, וּכְפִי זֶה כֵּיוָן שֶׁקָּבַע לוֹ שֵׁם הַבְּכוֹרָה עָתִיד הוּא לַעֲמֹד לְשָׁרֵת לֶעָתִיד לָבֹא, וְתִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיקִים צוֹפִים וּמַבִּיטִים עַל הֶעָתִיד. וּלְטַעַם זֶה הִשְׁתַּדֵּל יַעֲקֹב לִקְנוֹת הַבְּכוֹרָה מֵעֵשָׂו לְבַל יִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בָּעֲבוֹדָה לֶעָתִיד לָבֹא. וַהֲגַם שֶׁנִּתְּנָה הָעֲבוֹדָה לַלְוִיִּם שְׁקוּלִים הֵם וְיָבוֹאוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲבֹד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ כִּי מַעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. וְגַם שִׁמְעוֹן וְלֵוִי בֵּרְכָם בְּמַה שֶׁאָמַר ״אָרוּר אַפָּם״ - זוֹ הִיא בִּרְכָתָם שֶׁקִּלֵּל לְתִגְבּוֹרֶת הַמְקַלְקֵל וּמֵרִיעַ, גַּם מַה שֶׁחִלְּקָם וֶהֱפִיצָם הוּא לְהַשָּׂגַת תַּכְלִית הָאֹשֶׁר גַּם כֵּן.

אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ. פֵּרוּשׁ הָרָאוּי לוֹ כְּפִי בְּחִינַת נִשְׁמָתוֹ וּכְפִי מַעֲשָׂיו, כִּי יֵשׁ לְךָ לָדַעַת כִּי הַנְּפָשׁוֹת כָּל אַחַת יֵשׁ לָהּ בְּחִינַת הַמַּעֲלָה: יֵשׁ שֶׁמַּעֲלָתָהּ כְּהוּנָּה, וְיֵשׁ מַלְכוּת, וְיֵשׁ כֶּתֶר תּוֹרָה, וְיֵשׁ גְּבוּרָה, וְיֵשׁ עוֹשֶׁר, וְיֵשׁ הַצְלָחָה. וְנִתְכַּוֵּן יַעֲקֹב בִּנְבוּאָה לְבָרֵךְ כָּל אֶחָד כְּפִי בִּרְכָתוֹ הָרָאוּי לָהּ: הַמֶּלֶךְ בְּמַלְכוּת וְהַכֹּהֵן בִּכְהוּנָּה, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וְלֹא הָפַךְ הַמְּסִלּוֹת.

בֵּרַךְ אוֹתָם וְגוֹ׳. אָמַר אוֹתָם לְשׁוֹן רַבִּים, לֶהֱיוֹת כִּי בִּרְכַּת כָּל אֶחָד וְאֶחָד תּוֹעִיל לְעַצְמוֹ וּלְכָל אֶחָיו, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר כְּשֶׁיְּבָרֵךְ לַמֶּלֶךְ שֶׁיָּדוֹ בְּעוֹרֶף אוֹיְבָיו, הִנֵּה מַגִּיעַ הַטּוֹב לְכָל אֶחָיו. וְכֵן כְּשֶׁיַּרְבֶּה מַעֲלַת אֶחָד וְשִׁפְעוֹ וְהַדְרָגָתוֹ, לְכָל אֶחָיו יַגִּיעַ גַּם כֵּן מִקְצָת דָּבָר, לָזֶה אָמַר אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אוֹתָם.

מקור: ספריא · נחלת הכלל