דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

דן ידין עמו. יִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ מִפְּלִשְׁתִּים כְּמוֹ כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ (דברים ל"ב):

כאחד שבטי ישראל. כָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ כְּאֶחָד עִמּוֹ, וְאֶת כֻּלָּם יָדִין, וְעַל שִׁמְשׁוֹן נִבָּא נְבוּאָה זוֹ; וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ כאחד שבטי ישראל, כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, הוּא דָּוִד, שֶׁבָּא מִיהוּדָה:

מִדְּבֵית דָּן יִתְבְּחַר וִיקוּם גַּבְרָא בְּיוֹמוֹהִי יִתְפְּרֵק עַמֵּהּ וּבִשְׁנוֹהִי יְנוּחוּן כַּחֲדָא שִׁבְטַּיָּא דְיִשְׂרָאֵל

דן ידין עמו. רמז שיהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות, והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות:

דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּמוֹ "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ" (דברים לב לו), "אֲרֵי יְדִין ה' דִּינָא דְּעַמֵּהּ", כִּלְשׁוֹן "שָׁפְטֵנִי ה' וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא חָסִיד" (תהלים מג א), "רִיב אַלְמָנָה" (ישעיהו א יז), יֹאמַר כִּי דָּן יִקּוֹם נִקְמַת עַמּוֹ כָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד. וְהַטַּעַם כִּי פְּלִשְׁתִּים הֵרֵעוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל כַּמָּה פְּעָמִים, כִּי בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת הֵחֵלּוּ (שופטים ג לא), וּבִימֵי יִפְתָּח כָּתוּב (שם י ז) "וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים", וְגַם אַחֲרֵי עַבְדּוֹן בֶּן הִלֵּל (שם יב יג) "וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה" (שם יג א), וְלֹא הָיָה בַּשּׁוֹפְטִים מִי שֶׁהִכְנִיעָם אוֹ שֶׁנִּצְחָם כְּלָל. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּתוּב בְּשַׁמְגַּר "וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר" (שם ג לא), אֵינֶנָּה נְקָמָה, כִּי אֵינֶנָּה מַכָּה רַבָּה. עַל כֵּן כָּתוּב בְּשִׁמְשׁוֹן "וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שם יג ה). וְלָקַח נִקְמַת יִשְׂרָאֵל מֵהֶם, כִּי הָרַג מֵהֶם עַם רָב וְכָל סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים הֵמִית. וְהִזְכִּיר "יָדִין", כִּי הָיָה הַנּוֹקֵם הַזֶּה שׁוֹפֵט, לֹא מֶלֶךְ. וְאֶפְשָׁר שֶׁזֶּה דַּעַת אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ט:ט"ז) שֶׁאָמַר "בְּיוֹמוֹהִי יִתְפְּרֵק עַמֵּהּ". וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" - כַּמְּיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, הוּא יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ "יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ" (בראשית מ"ט:ח'), כִּי גַּם זֶה יִגְבַּר עַל אוֹיְבָיו וִינַצְּחֵם:

דן ידין עמו - המפרש על שמשון לא ידע בעומק פשוטו של מקרא כלל. וכי יעקב בא להתנבאות על אדם שנפל ביד פלשתים וינקרו את עיניו ומת עם פלשתים בענין רע?! חלילה חלילה. אך על שבטו של דן נתנבא שהוא מאסף לכל המחנות. וגם ביהושע כתיב: והמאסף הולך אחר הארון ולפי שהיה הולך כל הימים בין בימי משה בין בימי יהושע אחר כל הדגלים והיה צריך להלחם עם כל האומות הרודפים אחריהם לזנב כל הנחשלים אחריהם בדרך, ולהינקם מן האומות כי גיבורים היו. לכך אמר יעקב: דן ידין עמו - ינקום נקמת עמו

כאחד - כל

שבטי ישראל - היה נוקם נקמתם ומשמרם מרודפיהם, כמו: כי ידין ה' את עמו וגו'. ודם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו. וכמו: ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה.

דן ידין עמו לפי שהיה הולך תמיד אחר הדגלים בימי משה גם בימי יהושע כדכתיב והמאסף הולך אחר הארון והיה צריך להלחם עם כל הרודפים אחריהם שהרי גבורים היו, לכך אמר דן ידין עמו פי׳‎ ינקום נקמת עמו כאחד שבטי ישראל, כמו כי ידין ה׳‎ עמו.

דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יֹאמַר שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁבַּדְּגָלִים יְהוּדָה נוֹסֵעַ בָּרִאשׁוֹנָה וְדָן בָּאַחֲרוֹנָה, מִכָּל מָקוֹם יִשְׁוֶה לוֹ גַּם הוּא שֶׁיָּדִין אֶת עַמּוֹ כְּאַחַד כִּמְיֻחָד שֶׁבְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְהוּא יְהוּדָה, כִּי שִׁמְשׁוֹן שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדוֹרוֹ כְּדָוִד בְּדוֹרוֹ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁיָּבוֹא מִיהוּדָה ״וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית רָשָׁע״ (ישעיה יא ד), כָּךְ יִהְיֶה דָּן ״נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ״ (בראשית מט יז), כִּי כָל נָחָשׁ מֵמִית בְּרוּחַ שְׂפָתָיו. וּמִדְּקָאָמַר ״יָדִין עַמּוֹ״ שְׁמַע מִינָּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּרִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּדִין אוֹתָם וִיכַלֶּה הַקּוֹצִים מִן כֶּרֶם ה׳ צְבָאוֹת. וְעַל כֵּן הָיָה מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיִּסַּע יְהוּדָה בָּרִאשׁוֹנָה וְדָן בָּאַחֲרוֹנָה, לְפִי שֶׁיְּהוּדָה נִמְשַׁל לְאַרְיֵה שֶׁעִקַּר כֹּחוֹ בִּזְנָבוֹ, וְאִם כֵּן כְּשֶׁהָלַךְ יְהוּדָה לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַאֲחוֹרָיו כְּלַפֵּי הָעָם, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ זְנָבוֹ פּוֹנֶה לְמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, רֶמֶז שֶׁבּוֹ יָדִין עַמּוֹ לִשְׁבּוֹר זְרוֹעוֹת רָמוֹת, וְדָן נִמְשַׁל לְנָחָשׁ שֶׁאֵין כֹּחוֹ אֶלָּא בְּפִיו, עַל כֵּן דִּין הוּא שֶׁיִּסַּע בָּאַחֲרוֹנָה וּפִיו פּוֹנֶה אֶל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, כִּי בוֹ יָדִין עַמּוֹ. וּלְפִי שֶׁכָּל דַּיָּן יֵשׁ לוֹ רַבִּים הַקָּמִים עָלָיו, עַל כֵּן אָמַר ״לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ״ (דברים א יז), ״כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה׳״ (בראשית מט יח), וֵ״אלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״ (תהלים פב א) לְהַצִּילָם מֵאַנְשֵׁי זְרוֹעַ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדָּן לֹא הָיָה מַחֲנִיף לְשִׁבְטוֹ, אֶלָּא הָיָה דָּן כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר שְׁבָטִים, כִּי קָרוֹב וְרָחוֹק הָיוּ שָׁוִים בְּעֵינָיו.

וּמַה שֶּׁמָּצִינוּ, שֶׁמֹּשֶׁה הִמְשִׁיל אֶת דָּן לְגוּר אַרְיֵה וְיַעֲקֹב הִמְשִׁילוֹ לְנָחָשׁ, רֶמֶז שֶׁכָּל דַּיָּן יֵשׁ לוֹ מִלְחָמָה פָּנִים וְאָחוֹר. יֵשׁ מְעִזִּים בְּפָנָיו לוֹמַר לוֹ מוֹסִיף אֲנִי עָלֶיךָ דַּיָּנִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים א יב) ״טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם״. וְיֵשׁ מְרַנְּנִים אַחֲרָיו אֲבָל לֹא בְּפָנָיו. עַל כֵּן צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּעַל כֹּחַ וְאַמִּיץ רוּחַ לִלְחֹם פָּנִים וְאָחוֹר, וְלֹא יִתֵּן אֶת לִבּוֹ לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבְּרוּ בֵּין בְּפָנָיו בֵּין אֲחוֹרָיו, אֶלָּא יִהְיֶה כְּאַרְיֵה וְנָחָשׁ. זֶה כֹּחוֹ בַּאֲחוֹרָיו וְזֶה כֹּחוֹ בְּפָנָיו, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.

דָּן יָדִין וְגוֹ׳. אוּלַי כִּי לְצַד שֶׁאָמַר שִׁמְשׁוֹן (שופטים טז:ל) ״תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים״, לָזֶה אָמַר יַעֲקֹב כִּי יֶשְׁנוֹ בְּגֶדֶר עִם שׁוֹפְטֵי יִשְׂרָאֵל הַמְיֻחָדִים לְמַעְלָה בְּאֵין הֶפְרֵשׁ, וְלֹא יִגְרַע מִצַּדִּיק עֵינוֹ. וְהוּא אָמְרוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, פֵּרוּשׁ, כְּאֶחָד הַמְיֻחָד שֶׁבְּכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי כָל הַשְּׁבָטִים הָיוּ בָהֶם שׁוֹפְטִים לְיִשְׂרָאֵל: