בְּרֵאשִׁית מ״ט · י״ד

יששכר חמר גרם. חֲמוֹר בַּעַל עֲצָמוֹת, סוֹבֵל עֹל תּוֹרָה, כַּחֲמוֹר חָזָק שֶׁמַּטְעִינִין אוֹתוֹ מַשּׂאוֹי כָבֵד:

רובץ בין המשפתים. כַּחֲמוֹר הַמְהַלֵּךְ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאֵין לוֹ לִינָה בַּבַּיִת, וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לָנוּחַ, רוֹבֵץ בֵּין הַתְּחוּמִין, בִּתְחוּמֵי הָעֲיָרוֹת שֶׁמּוֹלִיךְ שָׁם פְּרַקְמַטְיָא:

יִשָּׂשׂכָר עַתִּיר בְּנִכְסִין וְאַחֲסַנְתֵּהּ בֵּין תְּחוּמַיָּא

חמר גרם. דמהו לחמור שיש לו עצם כבד, והנה חמור סמוך על כן, רובץ:

בין המשפתים. בין המערכות, ויתכן היותו מגזרת "ד' תשפות שלום לנו" (ישעי' כו יב):

יששכר חמור גרם - לא כזבולון שהולך עם עוברי ימים לסחורה, אלא עובד אדמתו יהיה כחמור בעל אברים חזק מצוי.

בין המשפתים - תחומי העיר לחרוש ולעבוד את האדמה, כדכתיב: על כל מים משלחי רגל השור והחמור לחרוש ולזרוע. וכן אמר משה: שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך.

יִשָּׂשכָר חֲמוֹר. בִּלְתִּי מוּכָן לַמִּלְחָמָה, כְּאָמְרָם (עבודה זרה יז:) "אִי סַפְרָא לָא סַיְפָא":

גָּרֶם. חֲמוֹר בַּעַל עֶצֶם חָזָק, וּבְחָזְקוֹ רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. כְּשֶׁהוּא חוֹנֶה רוֹבֵץ בֵּין שְׁתֵּי הַחֲבִילוֹת הַנְּתוּנוֹת לְמַשָּׂא עַל שְׁנֵי צִדָּיו, עַל דֶּרֶךְ שְׁפִיתַת שְׁתֵּי קְדֵרוֹת בַּכִּירַיִם שֶׁלֹּא תָּמוּשְׁנָה עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַפּוֹעֵל בָּהֶן אֶת כַּוָּנָתוֹ. וְזֶה לֹא יִתָּכֵן זוּלָתִי לַחֲמוֹר חָזָק מְאֹד שֶׁיִּרְבַּץ עִם הַחֲבִילוֹת עַל גַּבָּיו, וּכְמוֹ כֵן יִשָּׂשכָר נוֹשֵׂא עָלָיו עֹל תּוֹרָה וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ וְהַנְהָגַת מְדִינוֹת כָּרָאוּי לְחָכָם שָׁלֵם בְּמִדּוֹת וּבְמֻשְׂכָּלוֹת.

רבץ בין המשפתים נחלתו נפלה לו בין תחומי אחיו כמו שמפורש בספר יהושע.

[בין המשפתים בין הגבולים].

יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם. כַּחֲמוֹר זֶה שֶׁהוּא וּמַשָּׂאוֹ קְשׁוּרִים יַחַד לֹא יִתְפָּרְדוּ, כָּךְ קִנְיַן הַתּוֹרָה דָּבֵק וְאֵינוֹ נִפְרָד מִמֶּנּוּ, וְלֹא כְּמוֹ קִנְיָנוֹ שֶׁל זְבוּלוּן שֶׁמִּצַּד שֶׁהוּא וּבֵיתוֹ וְקִנְיָנוֹ נִפְרָדִים, עַל כֵּן הוּא בַּעַל תְּנוּעָה תָּמִיד, אוֹ לְבֵיתוֹ אוֹ לְקִנְיָנוֹ, כִּי עַל הָרֹב הֵם חוּץ מִמֶּנּוּ. אֲבָל יִשָּׂשכָר תָּמִיד מַשָּׂאוֹ מַשָּׂא דְּבַר ה׳, וְהוּא רוֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, הַיְינוּ בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים. כִּי כָּל הַצְלָחוֹת שֶׁל הַגּוּף יְסוֹבְבוּהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג טז) ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״. וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אוֹ עוֹמֵד, תָּמִיד הוּא בֵּין שְׁנֵי גְּבוּלִים, כִּי הֵם גְּדֵלִים עִמּוֹ וְהוֹלְכִים לְרַגְלָיו. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּהוֹלֵךְ בִּסְתָם בִּסְחוֹרָה, שֶׁאֵין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ דְּבוּקִים בּוֹ, כִּי לִפְעָמִים הוּא הוֹלֵךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, וְזֶה מִתְנַגֵּד לַאֲרִיכוּת יָמָיו וְעִנָּה בַדֶּרֶךְ כֹּחוֹ, וְלִפְעָמִים יִתְרַחֵק מֵעָשְׁרוֹ כִּי לֹא יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבוֹדוֹ, וְאִם כֵּן עַל רֹב אֵינוֹ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם. אֲבָל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְרוֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂא דְּבַר ה׳ תָּמִיד הוּא בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם כָּאָמוּר.

וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב. כִּי אֵין קִנְיַן הַתּוֹרָה תָּלוּי בִּתְנוּעָה כְּמוֹ קִנְיַן הַמָּמוֹן, כִּי עַל הָרוֹב מִמֶּרְחָק יָבִיא לַחְמוֹ, אֲבָל קִנְיַן הַתּוֹרָה תָּלוּי בַּעֲמַל הַנֶּפֶשׁ וּמְנוּחַת הַגּוּף, כִּי מִטַּעַם זֶה נִתְּנָה הַתּוֹרָה בְּשַׁבָּת יוֹם מְנוּחָה. וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה, כִּי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֲוִירָא דְּמַחְכִּים הוּא. וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל עֹל תּוֹרָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁקִּנְיַן הַתּוֹרָה קוֹדֵם בְּמַעֲלָה לְקִנְיַן סְתָם סְחוֹרָה, כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל סְחוֹרָה (משלי ג:יד), מִכָּל מָקוֹם הִקְדִּים אֶת זְבוּלוּן לְיִשָּׂשכָר, כִּי אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה (אבות ג:יז), וְאִם לֹא יֹאכַל וְיִשְׁתֶּה אֵיךְ יִהְיוּ אֵבָרָיו חֲזָקִים וְאַף בְּרִיאִים לִטְרֹחַ בְּתוֹרַת ה׳. עַל כֵּן הִקְדִּים אֶת זְבוּלוּן אֲשֶׁר מִמֶּרְחָק יָבִיא לַחְמוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל יִשָּׂשכָר לִהְיוֹת יוֹשֵׁב אֹהָלִים, וְגַם יִשָּׂשכָר נוֹתֵן מֵחֶלְקוֹ בַּתּוֹרָה אֶל זְבוּלוּן שֶׁמַּעֲלֶה לוֹ מַס, עוֹבֵד עֲבוֹדָה מַמָּשׁ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר וַיְהִי לְמַס עֹבֵד.

יִשָּׂשכָר וְגוֹ׳. אָמְרוֹ חֲמוֹר גָּרֶם פֵּרוּשׁ, יְצִיאַת אִמּוֹ עַל יְדֵי שֶׁנָּעַר הַחֲמוֹר (נדה לא.), זֶה הָיָה סִבָּה שֶׁיִּשָּׂשכָר רוֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם וְאֵינוֹ מְיֻשָּׁב תָּמִיד בִּמְקוֹמוֹ, וְהוּא טַעַם שֶׁבְּנֵי תּוֹרָה שֶׁהֵם עַנְפֵי יִשָּׂשכָר יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר, כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַבִּלְתִּי נָכוֹן יוֹלִיד עֲנָפָיו, וְהִיא לֵאָה עָשְׂתָה דָּבָר שֶׁהוּא לְמַרְאִית הָעַיִן חוּץ מִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר, גַּם הַיּוֹצֵא מִמֶּנָּה יִמְצָאֵהוּ כְּדֶרֶךְ זֶה, וְאַף עַל פִּי כֵן חֲפֵצִים בַּעֲמָלָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּנוֹעַם.

וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב. פֵּרוּשׁ מְנוּחָה הָעֶלְיוֹנָה, ״כִּי טוֹב״, פֵּרוּשׁ, בְּהַבִּיט וּבְהִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּכָל הֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה הַנִּרְגָּשׁוֹת, כְּמוֹ שֶׁתֹּאמַר תַּאֲוַת הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, אֵין הָעֲרֵבוּת שֶׁל אוֹתוֹ דָּבָר צוֹדֵק מִצַּד עַצְמוֹ אֶלָּא מִצַּד הַגּוּף אֲשֶׁר הוּא כְּלִי רֵיקָם שֶׁעוֹמֵד לְמַלְּאוֹת, שֶׁכֵּן הִטְבִּיעַ בּוֹ הַיּוֹצֵר שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְעַכֵּב רֵיקָם כְּלָל. וְלָזֶה כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה הָאָדָם שָׂבֵעַ, לֹא מִלְּבַד שֶׁלֹּא יִקַּח עֲרֵבוּת לַמַּאֲכָל הַהוּא אֲשֶׁר נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשׁוֹ אֵלָיו בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עַצְמָהּ קוֹדֶם שֶׁמִּלֵּא כְּרֵסוֹ, אֶלָּא שֶׁמּוֹאֵס בּוֹ כְּמוֹאֵס בָּרַע. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כג:ח): ״פִּתְּךָ אָכַלְתָּ תְקִיאֶנָּה״ - פֵּרוּשׁ, הַפַּת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה אִם אָכַלְתָּ אוֹתוֹ, אַחַר כָּךְ תְּקִיאֶנּוּ, כִּי תִמְאַס מֵהַכְנִיסוֹ לְתוֹךְ פִּיךָ. גַּם בְּדָבָר אֲשֶׁר יַחְשֹׁק בּוֹ הָאָדָם לְמַרְאִית הָעַיִן וְיִתְאָו לִבְרִיָּה נְעִימָה, כַּאֲשֶׁר יַחְקֹר בְּטִיב הַחֲקִירָה יִרְאֶה שֶׁאוֹתוֹ יוֹפִי וּנְעִימוּת אֵינוֹ אֶלָּא מַרְאֶה הִיּוּלִי, כִּי בְּהִתְבּוֹנֵן הָאָדָם בַּבָּשָׂר וּבָעוֹר אֲשֶׁר מֵהֶם בָּנוּי כָּל יוֹפִי וְתֹאַר בָּאָדָם, יִרְאֶה וְיַשְׂכִּיל בְּהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם כִּי אֵין בָּהֶם נְעִימוּת, וְיִתְמָאֵס בִּבְשַׂר אָדָם מִגֶּשֶׁת אֵלָיו, וְאֵין הַכֹּל אֶלָּא דִּמְיוֹן. אֲבָל הַטּוֹב הָאֲמִתִּי וְהַנְּעִימוּת הַצּוֹדֵק הוּא שֶׁל עוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְלָזֶה אָמַר וַיַּרְא מְנוּחָה כִּי טוֹב - פֵּרוּשׁ, הָעוֹלָם שֶׁנִּקְרָא מְנוּחָה שֶׁהִיא טוֹבָה, לִשְׁלֹל הַטּוֹב הַנִּדְמֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה כַּנִּזְכָּר, וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה כְּפִי הָאֱמֶת.

וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל צַעַר הָעוֹלָם הַזֶּה, וַיְהִי לְמַס פֵּרוּשׁ שֶׁהָיָה הוּא עַצְמוֹ מַס עוֹבֵד, פֵּרוּשׁ שֶׁפִּנָּה עַצְמוֹ לַעֲבוֹד ה׳, וְעָשָׂה עַצְמוֹ כְּמַס הַנִּתָּן, כֵּן נָתַן עַצְמוֹ לִהְיוֹת עוֹבֵד עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ הָעֲרֵבָה וְהַנְּעִימָה.

עוֹד יִרְמוֹז בְּאָמְרוֹ וַיְהִי לְמַס עוֹבֵד, שֶׁכָּל הַנִּבְרָאִים יַעֲלוּ לוֹ מַס לְפַרְנָסָתוֹ וְיַעַבְדוּהוּ לְבֶן תּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ לְיִשָּׂשכָר עַצְמוֹ שֶׁהָיָה זְבוּלֻן עוֹבֵד אוֹתוֹ, וְכֵן בְּכָל דּוֹר וָדוֹר (בראשית מט:יג).