וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י הִנְנִ֤י מַפְרְךָ֙ וְהִרְבִּיתִ֔ךָ וּנְתַתִּ֖יךָ לִקְהַ֣ל עַמִּ֑ים וְנָ֨תַתִּ֜י אֶת־הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לְזַרְעֲךָ֥ אַחֲרֶ֖יךָ אֲחֻזַּ֥ת עוֹלָֽם׃

ונתתיך לקהל עמים. בִּשְּׂרַנִי שֶׁעֲתִידִים לָצֵאת מִמֶּנִּי עוֹד קָהָל וְעַמִּים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לִי גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, גּוֹי אָמַר לִי עַל בִּנְיָמִין; קְהַל גּוֹיִם - הֲרֵי שְׁנַיִם לְבַד מִבִּנְיָמִין, וְשׁוּב לֹא נוֹלַד לִי בֵּן, לִמְּדַנִי שֶׁעָתִיד אֶחָד מִשְּׁבָטַי לְהֵחָלֵק, וְעַתָּה אוֹתָהּ מַתָּנָה אֲנִי נוֹתֵן לְךָ:

וַאֲמַר לִי הָא אֲנָא מַפְשִׁינָךְ וְאַסְגִּנָּךְ וְאֶתְּנִנָּךְ לְכִנְשַׁת שִׁבְטִין וְאֶתֵּן יָת אַרְעָא הָדָא לִבְנָיךְ בַּתְרָךְ אַחֲסָנַת עֲלָם

וטעם הנני מפרך. על דעת הגאון שאמר לי השם הנני מפרך ובן לא נולד לי, רק מתה רחל, ועתה ידעתי, כי בעבור בניך הנולדים לך אמר הנני מפרך, וזה הפי' אין לו טעם וריח, כי מה הפרש בין בני יוסף ובין בני ראובן, ועוד כי בנימין נולד לו אחר זה הנבואה, והנכון בעיני שאמר, השם אמר לי, כי ארץ כנען תהיה לזרעי אחוזת עולם, ואני אתן לך בנחלת הארץ הבכורה, ויקחו אפרים ומנשה חלקם בארץ, כאשר יקח ראובן ושמעון שהם הגדולים מבני, ואשר תוליד אחרי אפרים ומנשה יקראו על שם אחיהם הנזכרים שירשו עמם בנחלתם, והמפרש שאמר ומולדתך על בני מכיר שיולדו על ברכי יוסף לא ישרו בעיני דבריו, כי מה טעם על שם אחיהם, ואם יטען טוען כי לא מצאנו ליוסף בנים אחרים, גם זו איננה טענה, כי יתכן שהי', ובעבור שירשו עם אחיהם לא הזכירם הכתוב ורבים כאלה:

וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ. הִנֵּה אָז כְּבָר נוֹלְדוּ כָּל הַשְּׁבָטִים חוּץ מִבִּנְיָמִין, וּכְבָר אָמַר לִי בְּצֵאתִי מֵחָרָן "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח:יג). אִם כֵּן הָיְתָה הַכַּוָּנָה שֶׁיִּתֵּן לִי קָהָל שֶׁל עַמִּים בְּעִנְיַן יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ. וְאֵין לַחֲשׁוֹב שֶׁאָמַר זֶה אֶלָּא עָלֶיךָ שֶׁיִּתֵּן לִי אוֹתְךָ וְאֶת שְׁנֵי בָנֶיךָ יַחְדָּו:

ונתתיך לקהל עמים לשון רבים ואחרי כן לא נולד לי אלא בנימן לכך צריך אני ליתן אותה ברכה לאחד מבני והריני נותנה לך.

וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וְגוֹ׳. לָמָּה שִׁנָּה יַעֲקֹב הַלָּשׁוֹן, כִּי שָׁם נֶאֱמַר (בראשית לה יא) ״וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ״, וְהִנֵּה בִּמְקוֹם ״פְּרֵה וּרְבֵה״ אָמַר ״מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ״, הֲלֹא דָּבָר הוּא. וְהָעִנְיָן הוּא לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״פְּרֵה וּרְבֵה״ מַשְׁמַע שֶׁהוּא צִוּוּי אֶל יַעֲקֹב שֶׁיַּעֲסֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְעַל יְדֵי זֶה יֵצְאוּ מִמֶּנּוּ גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, וְכָאן עַל כָּרְחֲךָ אֵין הַפֵּרוּשׁ כָּךְ, שֶׁהֲרֵי לֹא נוֹלַד לוֹ שׁוּם בֵּן אַחַר נְבוּאָה זוֹ, וּמִבִּנְיָמִין הָיְתָה כְּבָר מְעֻבֶּרֶת, וְהִנֵּה ״גּוֹי״ אָמַר עַל בִּנְיָמִין, וּ״קְהַל גּוֹיִם״ עַל שֶׁעָתִיד שֵׁבֶט אֶחָד לֵיחָלֵק לִשְׁנַיִם, וְכָל זֶה אֵינוֹ תָּלוּי בִּפְעֻלּוֹתָיו עַל יְדֵי שֶׁיַּעֲסֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. עַל כֵּן אָמַר בִּמְקוֹם פְּרֵה וּרְבֵה ״הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ״, לוֹמַר שֶׁזֶּה אֵינוֹ צִוּוּי אֵלָיו שֶׁיַּעֲסֹק הוּא בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַפְרֶה וּמַרְבֶּה אוֹתָן הַנּוֹלָדִים כְּבָר. וְאֵין לוֹמַר שֶׁבְּרָכָה זוֹ, שֶׁיִּפְרוּ וְיִרְבּוּ הַנּוֹלָדִים כְּבָר, לֹא שֶׁיֵּחָלֵק שֵׁבֶט אֶחָד לִשְׁנַיִם, דְּאִם כֵּן לָמָּה אָמַר ״פְּרֵה וּרְבֵה״ שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ״מַפְרְךָ״, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״מַפְרְךָ״, אֶלָּא שֶׁאָמַר ״מַפְרְךָ״ בִּלְשׁוֹן ״פְּרֵה״, לוֹמַר לְךָ שֶׁאוֹתוֹ שֵׁבֶט שֶׁעָתִיד לֵיחָלֵק לִשְׁנַיִם יִהְיוּ דּוֹמִים בְּכָל עִנְיְנֵיהֶם כְּאִלּוּ אַתָּה הוֹלַדְתָּם, רְצוֹנִי לוֹמַר עַל שִׁמְךָ יִקָּרְאוּ כְּאִלּוּ אַתָּה הוֹלַדְתָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מח ה) ״וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ וְגוֹ׳ לִי הֵם״.

וּמִזֶּה לָמַד יַעֲקֹב שֶׁמַּאֲמַר ״פְּרֵה וּרְבֵה״ אֵינוֹ צִוּוּי אֵלָיו שֶׁיַּעֲסֹק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, וְעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה לְגוֹי וּקְהַל גּוֹיִם, שֶׁהֲרֵי מֵאוֹתָהּ נְבוּאָה וָהָלְאָה לֹא נוֹלַד לוֹ בֵּן עַל יְדֵי שֶׁעָסַק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁפָּסוּק זֶה בְּרָכָה וּמַתָּנָה לְיַעֲקֹב לְהַפְרוֹת וּלְהַרְבּוֹת הַנּוֹלָדִים כְּבָר, וְעַל כֵּן אָמַר שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ״מַפְרְךָ וּמַרְבְּךָ״, וְאֵין הַפֵּרוּשׁ סְתָם בְּרָכָה לְהַפְרוֹת זַרְעוֹ, דְּאִם כֵּן לָמָּה לֹא אָמַר לוֹ בְּפֵרוּשׁ ״מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִיךָ״? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁתָּלָה בִּי הַדָּבָר, שֶׁאוֹתוֹ רִבּוּי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֲנִי הוֹלַדְתִּים. וּלְמַאי נָפְקָא מִנַּהּ יִהְיוּ דּוֹמִים כְּאִלּוּ הוֹלַדְתִּים? אֶלָּא וַדַּאי לְעִנְיַן שֶׁיִּקָּרְאוּ עַל שְׁמִי, לִהְיוֹת כָּל אֶחָד שֵׁבֶט בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְזֶה מַתָּנָה הוּא וְלֹא עַל צַד הַחִיּוּב. עַל כֵּן אָמַר יַעֲקֹב ״וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים״, אַף עַל פִּי שֶׁלָּשׁוֹן זֶה לֹא נֶאֱמַר שָׁם, מִכָּל מָקוֹם יוּבַן כָּל זֶה מִשָּׁם.

וּמַה שֶּׁקָּרָא אֶת יוֹסֵף קָהָל יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַשְּׁבָטִים, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן קָהָל מוֹרֶה עַל הֱיוֹת הַרְבֵּה אֲנָשִׁים נִקְהָלִים בְּמָקוֹם אֶחָד, וּבְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ הַקָּהָל הַגָּדוֹל הָעַיִן הָרַע מָצוּי בּוֹ בְּיוֹתֵר, עַל כֵּן נִמְנָעִים מִלְּהִקָּהֵל. חוּץ מִשֵּׁבֶט יוֹסֵף, שֶׁאֵין הַהִקָּהֵל מַזִּיק לָהֶם, לְפִי שֶׁאֵין הָעַיִן הָרַע מַזִּיק לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (ברכות כ) מִן הַפָּסוּק ״בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן״ (בראשית מט, כב), קְרֵי בֵּיהּ ״עוֹלֵי עָיִן״.

וּמַהֲרִי״א פֵּרֵשׁ שֶׁעָשָׂה סִימָן מִן ״הִנְנִי מַפְרְךָ״ עַל אֶפְרַיִם שֶׁיִּהְיֶה גַּם הוּא לְרֹאשׁ, כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר הָיָה בְּלָאו הָכֵי רֹאשׁ שֵׁבֶט, וְלֹא הֻצְרַךְ לְבַקֵּשׁ סִימָן כִּי אִם עַל אֶפְרַיִם. גַּם הֵבִיא סִימָן עַל זֶה שֶׁקָּרָה מִקְרֶה שֶׁנִּקְבְּרָה רָחֵל בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת (בראשית לה:יט), כִּי אֶפְרָת מוֹרֶה עַל שֵׁם אֶפְרַיִם, וְסִימָנָא מִלְּתָא הִיא שֶׁגַּם אֶפְרַיִם יִהְיֶה רֹאשׁ שֵׁבֶט.

הִנְנִי מַפְרְךָ וְגוֹ׳. כָּפַל לוֹמַר ״מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִיךָ״ כְּנֶגֶד שְׁנֵי בָּנִים שֶׁיִּהְיוּ לוֹ עוֹד, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הַדְּבָרִים יַעֲקֹב בְּאָמְרוֹ ״וְעַתָּה״ (בראשית לה:יא). וְאָמְרוֹ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים, פֵּרוּשׁ שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי הַבָּנִים כָּל אֶחָד לְקָהָל וְעָם: