וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אֵ֥ל שַׁדַּ֛י נִרְאָֽה־אֵלַ֥י בְּל֖וּז בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיְבָ֖רֶךְ אֹתִֽי׃

יעקב פותח את דבריו אל יוסף ומזכיר את ההתגלות שזכה לה מאת הקדוש ברוך הוא: אל שדי נראה אליו בלוז אשר בארץ כנען, ושם בירך אותו. רשב״ם מבאר שהדבר היה בשובו של יעקב מפדן ארם, ומרמז לכך שנאמר לו אז ״אני אל שדי פרה ורבה״. יעקב מקדים אזכור זה כדי לבסס עליו את דבריו הבאים, שבהם יסביר כיצד ברכת אל שדי מתקיימת בבניו של יוסף שיהיו לו לשבטים. לפי פשט הכתוב מזכיר יעקב את מקום ההתגלות ואת עצם הברכה שקיבל, כפתיחה לדברי הצוואה שיאמר לבנו.