בְּרֵאשִׁית מ״ז · ט׳

שני מגורי. יְמֵי גֵרוּתִי; כָּל יָמַי הָיִיתִי גֵּר בָּאָרֶץ:

ולא השיגו. בְּטוֹבָה:

וַאֲמַר יַעֲקֹב לְפַרְעֹה יוֹמֵי שְׁנֵי תוֹתָבוּתַי מְאָה וּתְלָתִין שְׁנִין זְעֵירִין וּבִישִׁין הֲווֹ יוֹמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלָא אַדְבִּיקוּ יָת יוֹמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבָהָתַי בְּיוֹמֵי תּוֹתָבוּתְהוֹן

מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי לֹא יָדַעְתִּי טַעַם הַזָּקֵן אָבִינוּ, מָה מוּסָר הוּא שֶׁיִּתְאוֹנֵן אֶל הַמֶּלֶךְ, וּמָה טַעַם לֵאמֹר "וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי", כִּי אוּלַי עוֹד יַשִּׂיגֵם וְיִחְיֶה יוֹתֵר מֵהֶם. וְנִרְאֶה לִי כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ זָרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה וְהָיָה נִרְאֶה זָקֵן מְאֹד, וּפַרְעֹה תָּמַהּ עַל זִקְנוּתוֹ, כִּי אֵין רֹב אַנְשֵׁי זְמַנּוֹ מַאֲרִיכִים יָמִים כָּל כָּךְ, שֶׁכְּבָר קָצְרוּ שְׁנוֹתָם, וְלָכֵן שָׁאַל לוֹ "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ", כִּי לֹא רָאִיתִי כְּמוֹתְךָ זָקֵן בְּכָל מַלְכוּתִי. אָז עָנָה יַעֲקֹב כִּי יָמָיו שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וְאַל יִתְמַהּ בָּהֶם כִּי מְעַט הֵם כְּנֶגֶד שְׁנוֹת אֲבוֹתָיו שֶׁחָיוּ יוֹתֵר, אֲבָל מִפְּנֵי הֱיוֹתָם רָעִים בְּעָמָל וַאֲנָחָה זָרְקָה בּוֹ שֵׂיבָה וְנִרְאָה זָקֵן מְאֹד:

מעט ורעים - לפי שנראה יעקב בעיניו זקן יותר מדאי, ששאל לו: כמה ימי שני חייך? השיב לו יעקב: מעט הם, אבל רעים הם ולכך אני נראה בעיניך זקן יותר מדאי.

מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי. עַל מַה שֶׁאָמַרְתָּ כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ, אֲנִי אוֹמֵר כִּי שְׁנֵי חַיַּי הָיוּ מְעַט וְרָעִים בְּרֹב טִרְדַּת מְזוֹנוֹת וְדַאֲגוֹת הַקּוֹרוֹת, כִּי הַיָּמִים אֲשֶׁר בָּהֶם יִהְיֶה הָאָדָם בְּצָרָה לֹא יִקָּרְאוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיִּים, אֲבָל יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי הָיוּ בֵּין הַכֹּל מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה:

וְלֹא הִשִּׂיגוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבוֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם. כִּי אֲבוֹתַי אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ גַּם הֵם גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, מִכָּל מָקוֹם הָיוּ לָהֶם יְמֵי חַיִּים רַבִּים בִּלְתִּי צָרוֹת, אֲבָל שְׁנֵי חַיַּי לֹא הִשִּׂיגוּ לִשְׁנֵי חַיֵּי אֲבוֹתַי שֶׁהָיוּ לָהֶם בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם.