וְשָֽׁכַבְתִּי֙ עִם־אֲבֹתַ֔י וּנְשָׂאתַ֙נִי֙ מִמִּצְרַ֔יִם וּקְבַרְתַּ֖נִי בִּקְבֻרָתָ֑ם וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֖י אֶֽעֱשֶׂ֥ה כִדְבָרֶֽךָ׃

ושכבתי עם אבותי. וָי"ו זוֹ מְחֻבָּר לְמַעְלָה לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא - שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְהִשָּׁבַע לִי - וַאֲנִי סוֹפִי לִשְׁכַּב עִם אֲבוֹתַי, וְאַתָּה תִּשָּׂאֵנִי מִמִּצְרַיִם. וְאֵין לוֹמַר, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי - הַשְׁכִּיבֵנִי עִם אֲבוֹתַי בַּמְּעָרָה, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב אַחֲרָיו, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם; וְעוֹד, מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם לְשׁוֹן שְׁכִיבָה עִם אֲבוֹתָיו הִיא הַגְּוִיעָה וְלֹא הַקְּבוּרָה, כְּמוֹ: וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו, וְאַחַר כָּךְ וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד (מלכים א ב'):

וְאִשְׁכּוּב עִם אֲבָהָתַי וְתִטְּלִנַנִּי מִמִּצְרַיִם וְתִקְבְּרִנַנִּי בִּקְבֻרְתְּהוֹן וַאֲמַר אֲנָא אֶעְבַּד כְּפִתְגָּמָךְ

ושכבתי עם אבותי. כנוי למיתה, או יהיה פירושו אל נא תקברני במצרים ואשכב עם אבותי ואיך יהיה זה שתשאני ממצרים וקברתני בקבורתם:

וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתָי. עִנְיַן שְׁכִיבַת הַמֵּת עִם אֲבוֹתָיו הוּא הַנָּחַת מִטַּת הַמֵּת בִּמְקוֹם הַמִּסְפֵּד וְסִבּוּב הַסּוֹפְדִים, וְלָכֵן נִכְתַּב זֶה הַלָּשׁוֹן בְּכָל הַמְּלָכִים צַדִּיקִים וּרְשָׁעִים שֶׁמֵּתוּ עַל מִטָּתָם בְּסֵפֶר מְלָכִים.

וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם. וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּאֹפֶן זֶה תּוּכַל לָשֵׂאת אוֹתִי מִמִּצְרָיִם, כִּי כַּאֲשֶׁר יִמְלְאוּ יְמֵי הַשְּׁכִיבָה יָסוּר יְגוֹנִי מִלִּבָּם, כְּעִנְיָן (בראשית נ:ד) "וַיַּעַבְרוּ יְמֵי בְכִיתוֹ", וְלֹא יִמְחוּ בְּךָ אִם תִּשָּׂאֵנִי אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת.

אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ. אָנֹכִי מִצַּד עַצְמִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ בְּכָל כֹּחִי.

ושכבתי עם אבתי בקבר ובאיזה ענין, שתשאני ממצרים וקברתני בקברתם. ד״‎א ושכבתי בקבר במצרים ונשאתי ממצרים שבתחלה היה נקבר במצרים כדאיתא פרק נזיר המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו היכי דמי תפוסה, אמר רב יהודה דאמר קרא ונשאתני ממצרים טול עמי וכמה שיעור תפוסה, נוטל עפר תיחוח וחופר בקרקע בתולה ג׳‎ אצבעות.

כדברך חסר יו״‎ד.

וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לוֹמַר לוֹ כֵּן, וְהָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת הַמַּעֲשֶׂה בְּפֹעַל וְזֹאת הִיא תְּשׁוּבָתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ גַּם כֵּן לֶאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם כְּשֶׁאָמַר לוֹ אַבְרָהָם (בראשית כד:ב) ״שִׂים נָא יָדְךָ״ וְגוֹ׳ הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה ״וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת יָדוֹ״ וְגוֹ׳:

אָכֵן הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁאָמַר לוֹ תְּשׁוּבָה שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לִשָּׁבַע לוֹ, וְהִנֵּה הוּא מוּכָן לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו.

אוֹ יִרְצֶה שֶׁכְּפִי הַדִּין הוּא מְחֻיָּב לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו, אוֹ לְצַד שֶׁהוּא בְּנוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה, אוֹ לְצַד שֶׁהוּא מְצַוֶּה מֵחֲמַת מִיתָה (חושן משפט רנב:ב), וְהוּא אָמְרוֹ כִדְבָרֶיךָ וְאֵינוֹ צָרִיךְ שְׁבוּעָה, וּבָזֶה הוֹדִיעַ יוֹסֵף עָלָיו הַשָּׁלוֹם צִדְקָתוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא לַעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה מֵרְצוֹנוֹ הַפָּשׁוּט: