וַיִּקְרְב֣וּ יְמֵֽי־יִשְׂרָאֵל֮ לָמוּת֒ וַיִּקְרָ֣א ׀ לִבְנ֣וֹ לְיוֹסֵ֗ף וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ שִֽׂים־נָ֥א יָדְךָ֖ תַּ֣חַת יְרֵכִ֑י וְעָשִׂ֤יתָ עִמָּדִי֙ חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֔ת אַל־נָ֥א תִקְבְּרֵ֖נִי בְּמִצְרָֽיִם׃

ויקרבו ימי ישראל למות. כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמְרָה בּוֹ קְרִיבָה לָמוּת, לֹא הִגִּיעַ לִימֵי אֲבוֹתָיו (יִצְחָק חָיָה ק"פ, וְיַעֲקֹב קמ"ז, בְּדָוִד נֶאֱמַר קְרִיבָה, אָבִיו חָיָה פ' שָׁנִים וְהוּא חָיָה ע'):

ויקרא לבנו ליוסף. לְמִי שֶׁהָיָה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת:

שים נא ידך. וְהִשָּׁבַע:

חסד ואמת. חֶסֶד שֶׁעוֹשִׂין עִם הַמֵּתִים הוּא חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת, שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל:

אל נא תקברני במצרים. סוֹפָהּ לִהְיוֹת עֲפָרָהּ כִּנִּים, וּמְרַחֲשִׁין תַּחַת גּוּפִי, וְשֶׁאֵין מֵתֵי חוּצָה לָאָרֶץ חַיִּים אֶלָּא בְּצַעַר גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת, וְשֶׁלֹּא יַעֲשׂוּנִי מִצְרַיִם עֲבוֹדָה זָרָה:

וּקְרִיבוּ יוֹמֵי יִשְׂרָאֵל לִמְמַת וּקְרָא לִבְרֵהּ לְיוֹסֵף וַאֲמַר לֵהּ אִם כְּעַן אַשְׁכָּחִית רַחֲמִין בְּעֵינָיךְ שַׁוִּי כְעַן יְדָךְ תְּחוֹת יַרְכִּי וְתַעְבֵּד עִמִּי טִיבוּ וּקְשׁוֹט לָא כְעַן תִּקְבְּרִנַּנִי בְּמִצְרַיִם

ויחי שים נא ידך. מפורש בדברי אליעזר גם חסד ואמת:

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת פִּתְרוֹנוֹ, כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וְהוּא בַּשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה לְיָמָיו. וְעִנְיָנוֹ, כִּי הִרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ אֲפִיסַת הַכֹּחוֹת וְיִתְרוֹן הַחֻלְשָׁה וְאֵינֶנּוּ חוֹלֶה, אֲבָל יָדַע כִּי לֹא יַאֲרִיךְ יָמִים, וְלָכֵן קָרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף, וְאַחֲרֵי שׁוּב יוֹסֵף לְמִצְרַיִם חָלָה, וְהֻגַּד לְיוֹסֵף וּבָא לְפָנָיו עִם שְׁנֵי בָּנָיו כְּדֵי שֶׁיְּבָרְכֵם. וְכֵן "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת" (מלכים א ב א), וְשָׁם (שם פסוק ב) נֶאֱמַר "אָנֹכִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ", כִּי יָדַע בְּנַפְשׁוֹ כֵּן:

ויקרבו ימי ישראל למות - כל מקום שאדם חפץ לצוות את בניו צריך לאמר ויקרבו. וכן: ויהי כי זקן יצחק וגו'. ויקרא את עשו וגו' לא ידעתי יום מותי. וכן: ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו. ועיקר התחלת פרשה זו מן - וישב ישראל בארץ מצרים וגו' כי עליו מחובר ויחי יעקב אלא שלא רצו הקהילות לסיים פרשת ויגש בותהי הארץ לפרעה וסיימוה בוישב ישראל.

שים נא ידך - כבר פירשתיו אצל עבד אברהם.

אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. אֲפִלּוּ בְּאָרוֹן כְּעִנְיַן "וַיִּישֶׂם בָּאָרוֹן בְּמִצְרָיִם" (בראשית נ:כו). שֶׁאִם תַּעֲשֶׂה כֵּן אֲפִלּוּ לְשָׁעָה, לֹא יַנִּיחוּךָ לְהוֹלִיכֵנִי לַמְּעָרָה, שֶׁיֹּאמְרוּ שֶׁזֶּה מַסְפִּיק כְּמוֹ שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג אֶצְלָם.

ויקרא לבנו ליוסף לפי שאמר לו הקב״‎ה בירידתו למצרים ויוסף ישית ידו על עיניך קראו עתה. ועוד כי בגללו בא יעקב שמה דין הוא שיתעסק להעלותו.

שים נא ידך תחת ירכי זאת לפנים בישראל דוגמת תקיעת כף היא.

ועשית עמדי חסד ואמת הוא תשלום גמול לפנים משורת הדין כמו שוב והשב אחיך עמך. חסד ואמת וקורין אותו מרצ״‎י בלע״‎ז, כלומר מחויב אתה לקברני אבל אינך חייב לטרוח לקברני בארץ כנען, ולכך אני מפייס אותך אל נא תקברני במצרים להשתקע שם בקבורה.

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת. בַּמִּדְרָשׁ (תנחומא ברכה ז) אָמְרוּ: הַיָּמִים מֵתִים וְהֵם אֵינָם מֵתִים, כִּי כָל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיק בָּעוֹלָם נִמְצְאוּ יְמֵי הַשַּׁלְוָה בָּעוֹלָם, וּבְמוֹתוֹ בְּטֵלִים אוֹתָן יְמֵי הַשַּׁלְוָה, וּבִטּוּלָם הַיְינוּ מִיתָתָם. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ: כָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב חַי לֹא הִתְחִיל הַשִּׁעְבּוּד. אֲבָל יַעֲקֹב עַצְמוֹ, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא מֵת. וְאַף עַל פִּי שֶׁכָּל צַדִּיק נִקְרָא חַי בְּמִיתָתוֹ, מִכָּל מָקוֹם נָקַט יַעֲקֹב דַּוְקָא, לְפִי שֶׁדָּרְשׁוּ עָלָיו (תענית ה:): מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ, מַה זַּרְעוֹ בַּחַיִּים אַף הוּא בַּחַיִּים. כִּי הַבֵּן יֵשׁ בּוֹ חֵלֶק מִן אָבִיו, וְכָל עוּבָּר יֶרֶךְ אִמּוֹ וְאָבִיו הוּא. וּבִהְיוֹת זַרְעוֹ בַּחַיִּים, אָז דּוֹמֶה כְּאִלּוּ גַּם הוּא בַּחַיִּים, רְצוֹנִי לוֹמַר חֵלֶק מִמֶּנּוּ. וְדַוְקָא יַעֲקֹב שֶׁמִּטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְכוּלָּם זֶרַע חַי רַב פְּעָלִים. אֲבָל הַמּוֹלִיד בֵּן רָשָׁע הַקָּרוּי בְּחַיָּיו מֵת, אָז אֵין בְּרָא מְזַכֵּי אַבָּא, כִּי דַּיּוֹ לַבָּא מִן הַדִּין לִהְיוֹת כַּנִּדּוֹן, וְהוּא עַצְמוֹ קָרוּי מֵת בְּחַיָּיו, וְאֵיךְ יִקָּרֵא חֵלֶק אָבִיו חַי. וְזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ (בבא בתרא קטז.) עַל פָּסוּק: ״וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבוֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב״ (מלכים א יא, כא), לָמָּה הִזְכִּיר בְּדָוִד שְׁכִיבָה וּבְיוֹאָב מִיתָה? לְפִי שֶׁדָּוִד הִנִּיחַ בֵּן צַדִּיק כְּמוֹתוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיוֹאָב. וּמִטַּעַם זֶה נֶאֶמְרָה שְׁכִיבָה בְּיַעֲקֹב, וְהַמִּיתָה נֶאֶמְרָה דַּוְקָא עַל הַיָּמִים.

וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת וְגוֹ׳. יֵשׁ כָּאן בַּקָּשָׁה עַל צַד הָאֱמֶת וְעַל צַד הַחֶסֶד. עַל צַד הָאֱמֶת הַיְינוּ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל, וְעַל צַד הַחֶסֶד הַיְינוּ דָּבָר הַמְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל. כִּי בַּקָּשָׁה שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְקָבְרוֹ, זֶה דָּבָר הַמְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל, כִּדְמַסִּיק (במועד קטן כ״ח:) דִּקְבַר יִקְבְּרוּנֵּיהּ כוּ׳. אֲבָל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְקָבְרוֹ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, זֶה חֶסֶד שֶׁאֵינוֹ מְצַפֶּה לְתַשְׁלוּם גְּמוּל. דָּבָר אַחֵר, מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ שֶׁלֹּא יִקְבְּרֶנּוּ בְּמִצְרַיִם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּהוּ עֲבוֹדָה זָרָה, זֶהוּ מִצַּד הָאֱמֶת, חִיְּבוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן לְהָרִים מִכְשׁוֹל מִן הַמִּצְרִים. אֲבָל מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ שֶׁיִּקְבּוֹר אוֹתוֹ דַּוְקָא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, זֶהוּ עַל צַד הַחֶסֶד.

וּמַה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שְׁלֹשָׁה טְעָמִים בַּדָּבָר, נִרְאֶה לְפָרֵשׁ שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין זֶה לָזֶה, כִּי הַטַּעַם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּהוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְשֶׁלֹּא יִשְׁלְטוּ הַכִּנִּים עַל קִבְרוֹ, הַכֹּל חַד טַעֲמָא הוּא, כִּי לָמָּה יַעֲשׂוּהוּ עֲבוֹדָה זָרָה וּמַה גְּבַר מִגּוּבְרִין, אֶלָּא לְפִי שֶׁיִּרְאוּ שֶׁכָּל עֲפַר הָאָרֶץ כִּנִּים חוּץ מִקִּבְרוֹ, עַל כֵּן יִטְעוּ אַחֲרָיו, וְאִם יִהְיוּ הַכִּנִּים גַּם עַל קִבְרוֹ יִצְטַעֵר בָּהֶם. וְטַעַם שֶׁל כִּנִּים לְבַד אֵינוֹ מַסְפִּיק, כִּי יִקְשֶׁה וַהֲלֹא הַרְבֵּה רֶוַח וְהַצָּלָה לִפְנֵי יִתְבָּרַךְ לְהַצִּילוֹ מִן הַכִּנִּים, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא יז) שִׁבְעָה לֹא שָׁלְטוּ בָּהֶם רִמָּה, וְיַעֲקֹב אֶחָד מֵהֶם, וְאִם רִמָּה לֹא שָׁלְטָה בּוֹ קַל וָחוֹמֶר הַכִּנִּים. אֶלָּא שֶׁאָמַר שֶׁאִם לֹא יִהְיוּ הַכִּנִּים עַל קִבְרוֹ יַעֲשׂוּהוּ עֲבוֹדָה זָרָה. וּבִשְׁנֵי טְעָמִים אֵלּוּ לֹא סַגֵי, דְּאִם כֵּן לָמָּה צִוָּה שֶׁיִּקְבְּרֻהוּ דַּוְקָא בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וְלֹא בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת, אֶלָּא בַּעֲבוּר צַעַר גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת. וּבְטַעַם שֶׁל גִּלְגּוּל מְחִלּוֹת לְבַד לֹא סַגֵי, דְּאִם כֵּן לָמָּה אָמַר ״אַל תִּקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם״ (בראשית מז:כט), דַּי לִי בְּמַה שֶּׁאָמַר ״וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם״ (בראשית מז:ל). אֶלָּא אָמַר: מְבַקֵּשׁ אֲנִי מִמְּךָ שֶׁתִּקְבְּרֵנִי בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתַי, וְאִם תָּבוֹא לְיָדְךָ אֵיזוֹ סִבָּה וּמְנִיעָה שֶׁלֹּא תוּכַל לְקָבְרֵנִי בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, אָז תִּקְבְּרֵנִי בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ שֶׁיִּהְיֶה חוּץ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, שֶׁאַל תִּקְבְּרֵנִי שָׁמָּה כְּלָל. וְכָל כָּךְ לָמָּה, אֶלָּא וַדַּאי מִשּׁוּם חֲשַׁשׁ עֲבוֹדָה זָרָה אוֹ כִּנִּים כָּאָמוּר.

וַיִּקְרְבוּ יְמֵי וְגוֹ׳. כְּבָר כָּתַבְתִּי בְּסָמוּךְ מִנַּיִן יָדַע, וְרַמְבַּ״ן כָּתַב שֶׁיָּדַע מֵהַרְגָּשַׁת אֲפִיסַת כֹּחוֹתָיו. וְאֵין דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה נִרְאִים, כִּי כַּמָּה יָמִים יִחְיֶה אָדָם אַחַר שֶׁיַּתְחִיל לְהֵחָלֵשׁ.

עוֹד יֵשׁ לוֹמַר כִּי הִרְגִּישׁ מֵהַדְּבָרִים אֲשֶׁר יֶאֶרְעוּ לָאָדָם קֹדֶם מוֹתוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּסֵפֶר הַזּוֹהַר (חלק א רי״ז:) כִּי שְׁלֹשִׁים יוֹם קֹדֶם מוֹתוֹ מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ הַצֶּלֶם, וּמַעֲשֶׂה הוּבָא שָׁם שֶׁרָאָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי רַבִּי יִצְחָק שֶׁעָבַר צַלְמוֹ מִמֶּנּוּ. וַהֲגַם כִּי יְדִיעָה זוֹ מְשֻׁלֶּלֶת מִבְּנֵי אָדָם, הַצַּדִּיקִים מַרְגִּישִׁים וְיוֹדְעִים כָּל דָּבָר רוּחָנִי. עוֹד יִתְבָּאֵר הָעִנְיָן בְּדִקְדּוּק עוֹד אָמְרוֹ וַיִּקְרְבוּ יְמֵי, וְכִי בַּיָּמִים שַׁיָּךְ לוֹמַר לְשׁוֹן קְרִיבָה?

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא עַל פִּי מַה שֶׁכָּתַב אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ, הֲלֹא הוּא הָרַב רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זֵכֶר צַדִּיק וְקָדוֹשׁ לִבְרָכָה, וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּסֵפֶר קְהִלַּת יַעֲקֹב, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְאָמְנָם יָדַעְתָּ מֵהִתְחַלְּקוּת הַנְּשָׁמוֹת לְכַמָּה נִיצוֹצוֹת, וּבְכָל גִּלְגּוּל וְגִלְגּוּל בָּאִים קְצָת מֵהֶם, וּכְפִי מִסְפַּר הַנִּיצוֹצוֹת שֶׁל הַצֶּלֶם כָּךְ מִסְפַּר יְמֵי חַיָּיו, וְהַיָּמִים שֶׁעוֹשֶׂה בָּהֶם הַמִּצְווֹת נִתְקָן נִיצוֹץ אֶחָד שֶׁל הַצֶּלֶם הַהוּא כְּנֶגֶד הַיּוֹם הַהוּא, וְהַיּוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה בּוֹ מִצְוָה נִשְׁאָר פָּגוּם נִיצוֹץ הַהוּא שֶׁל הַצֶּלֶם הַהוּא כְּנֶגֶד הַיּוֹם הַהוּא, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ וְכוּ׳, עַד כָּאן.

וּמַה מְאֹד הֵאִירָה הַקְדָּמָה זוֹ עֵינֵי מַשְׂכִּיל בְּכַמָּה פְּרָטֵי הַחֲקִירוֹת. הָאֶחָד הֵאִירָה עֵינֵינוּ בְּסוֹד הַשֵּׁנָה כִּי הִיא לַעֲלוֹת נִיצוֹץ שֶׁכְּנֶגֶד הַיּוֹם הַהוּא, וְהוּא סוֹד אָמְרָם כִּי הַשֵּׁנָה אֶחָד מִשִּׁשִּׁים מֵהַמִּיתָה (ברכות נז:), וְאֵין יְצִיאַת הַנִּיצוֹץ בְּהֶחְלֵט מֻכְרַחַת מֵהַנְּשָׁמָה, אֶלָּא שֶׁנִּפְרָד מֵהַכֹּל וְעוֹדֶנּוּ נִסְרָךְ וְנִסְבָּךְ בַּנֶּפֶשׁ, וְזֶה מֵחֶסֶד אֵל שֶׁכָּל נִיצוֹץ שֶׁזָּכָה בְּיוֹמוֹ הִנֵּה הוּא רָחוֹק מֵהַהֶפְסֵד הֲגַם שֶׁיַּרְשִׁיעַ אָדָם אַחֲרָיו, וְנִיצוֹץ אֲשֶׁר יַעֲלֶה פָּגוּם הִנֵּה הוּא יָכוֹל לְהִתְתַּקֵּן עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, יָשׁוּב הַנִּיצוֹץ וְיִתְתַּקֵּן, גַּם זֶה מֵחַסְדֵי הַמִּתְחַסֵּד הוּא אֱלֹהֵינוּ יִתְעַלֶּה שְׁמוֹ.

גַּם הֵאִיר לְמוּל עֵינֵינוּ תְּשׁוּבַת תַּרְעוֹמֶת גַּם בְּנֵי אָדָם גַּם בְּנֵי אִישׁ: מַה זֹּאת עָשָׂה לָנוּ אֱלֹהִים? מַה נִשְׁתַּנּוּ דּוֹרוֹתֵינוּ מִדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר שָׂבְעוּ חַיִּים תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים לְאָדָם, וְכֵן בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת וּשְׁבַע מֵאוֹת, וַאֲנַחְנוּ הַמַּפְלִיא בַּחַיִּים לֹא יַגִּיעַ לְמֵאָה שָׁנָה? וְעַל פִּי הַהַקְדָּמָה הַלָּז נָחָה דַּעַת כָּל אָדָם. וְהַמָּשָׁל בָּזֶה לְמֶלֶךְ שֶׁחָלַק אֲבָנִים טוֹבוֹת הַבָּאִים מֵהַמַּחְצָב לְאוּמָּנִים לְתַקְּנָם בְּתַכְלִית הַיּוֹפִי וְהַהֲכָנָה, וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם מִשְׁבְּצוֹת זָהָב כְּדֶרֶךְ סְגֻלּוֹת הַמְּלָכִים. וְגָזַר אוֹמֶר כִּי הָאִישׁ הַזָּרִיז וְהַמִּשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת הַתִּקּוּן בְּכָל הַהִשְׁתַּדְּלוּת וּבְכָל הַתִּקּוּן וְהַיּוֹפִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ, וְהָיוּ לוֹ הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת לוֹ לְחֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ וּלְהִתְנָאוֹת בָּהֶם. וְנָתַן הָאֲבָנִים בְּמִסְפָּר הַרְבֵּה מְאֹד לְכָל אִישׁ וָאִישׁ, לְאֶחָד נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּלְאֶחָד שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר. וְקָבַע לָהֶם הַזְּמַן אֲשֶׁר יַסְפִּיק לַמְּלָאכָה, יוֹם אֶחָד לְכָל אֶבֶן וָאֶבֶן, וּבִמְלֹאת הַיָּמִים יִשְׁלַח הַמֶּלֶךְ לָקַחַת הָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת. וַיְהִי כִּי שָׁלְמוּ יְמֵי הַמְּלָאכָה, פָּקַד הַמֶּלֶךְ אוּמָּנָיו הָעוֹשִׂים בִּמְלֶאכֶת הָאֲבָנִים, וְהִנֵּה יַחַד אוּסְּפוּ וְהִמְצִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ פִּקְדוֹנוֹ. וְלֹא דַי שֶׁלֹּא עָשׂוּ בָהֶם מְלֶאכֶת הַתִּקּוּן וְהַיּוֹפִי, אֶלָּא עוֹד לָהֶם קִלְקְלוּ אוֹתָם וְלִכְלְכוּ אוֹתָם וְהֶחֱזִירוּם כְּשֶׁהֵם מְקֻלְקָלִים. וְכָעַס הַמֶּלֶךְ עַל הַדָּבָר וְהִצִּית אֵשׁ בְּכָל הָעֲבָדִים הָהֵמָּה, וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם וַיַּרְאֵם אֶת אֲשֶׁר פָּרַץ בַּאֲבוֹתָם פֶּרֶץ עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, וַיְצַוֵּם וַיְאַזְּרֵם לְבַל עֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה אָבוֹת. וַיִּמָּלֵךְ לְבִלְתִּי הַרְבּוֹת לָהֶם הַמְּלָאכָה וְהֵקֵל מֵעֲלֵיהֶם הַדָּבָר, וַיִּתֵּן לָהֶם שְׁלֹשִׁים אֶלֶף עַד אַרְבָּעִים אֶלֶף, וְזֶה הָיָה לִבְחִירַת הַהֲטָבָה לַעֲבָדָיו, אוּלַי יוּכְלוּ הָכִין, גַּם לְצַד אֶמְצָעוּת הֱיוֹת פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ קְרוֹבָה יִתְּנוּ לֵב.

הֵן הֵנָָּה הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֱלֹהֵי עוֹלָם בָּרוּךְ הוּא, אֲשֶׁר חָלַק אֲבָנִים טוֹבוֹת, הֵם הַנְּשָׁמוֹת הַנִּקְרָאִים אֲבָנִים יְקָרוֹת, וְהוּא סוֹד אָמְרוֹ (בראשית מ״ט:כ״ד) ״מִשָּׁם רוֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל״, שֶׁבְּאֶמְצָעוּת הַכֵּלִים וְהַהֲכָנָה אֲשֶׁר הֵכִין בְּיָדֵינוּ, הִיא הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתָיו יִתְבָּרַךְ, לְהָאִיר אוֹתָם וְלַעֲשׂוֹתָם בַּתִּקּוּן אֲשֶׁר יֵאוֹת עֲשׂוֹת, עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר חלק א׳ פ״ב) כִּי בְּאֶמְצָעוּת הִתְעַצְּמוּת הָאָדָם בַּעֲשׂוֹת טוֹב וְרִחוּק הָרַע עַל פִּי הַתּוֹרָה יַעֲשֶׂה לְנִשְׁמָתוֹ מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וְיָאִיר אוֹרָהּ מֵאוֹר תּוֹרָה וְיָכִין לָהּ כִּסֵּא, וְהוּא בְּחִינַת הַמִּשְׁבְּצוֹת אֲשֶׁר כָּתַבְנוּ בַּמָּשָׁל, גַּם יִקְנֶה לָהּ כֶּתֶר מַלְכוּת.

וְלָרִאשׁוֹנִים הִתְחִיל ה׳ לְהַרְבּוֹת לָהֶם הַמְּלָאכָה, וְנָתַן לָהֶם נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁבְּכָל אַחַת יֵשׁ בָּהּ חֲלָקִים רַבִּים, וְהִגְבִּיל לְכָל חֵלֶק מְלַאכְתּוֹ יוֹם אֶחָד. וְהוּא סוֹד (שמות טז:ד) ״דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ״, כִּי הֶעָנָף יִקָּרֵא יוֹם, וְנָתַן לָהֶם יָמִים רַבִּים כְּנֶגֶד חֲלָקִים אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹתָם. לְאָדָם נָתַן יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף חֲלָקִים שֶׁהֵם מִסְפַּר יָמָיו תתק״ל, וְכַשִּׁעוּר זֶה הֵן חָסֵר הֵן יָתֵר לַדּוֹרוֹת הָהֵמָּה. וּכְשֶׁקִּלְקְלוּ וּפָרַץ ה׳ בָּהֶם פֶּרֶץ וְאֶת בְּנֵיהֶם הֵקִים תַּחְתָּם נֹחַ וּבָנָיו, מִשָּׁם וָהָלְאָה הֵקֵל ה׳ מִתֵּת רֹב הַטּוֹרַח הַהוּא כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַפְּקִידָה קְרוֹבָה וְיִתְחַלְחְלוּ הָאֲנָשִׁים מֵעֵת הַפְּקִידָה. וּכְשֶׁרָאָה כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲמֹד הָיָה מְחַסֵּר וְהוֹלֵךְ לְהָקֵל, וְהֵן הַיּוֹם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָּהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהֵם בְּקֵרוּב חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף יוֹם, וְרַבִּים מִבְּנֵי עַמֵּנוּ לֹא עָמְדוּ בַּעֲבוֹדָה קַלָּה כָּזוֹ.

גַּם בָּזֶה הִרְוַחְנוּ מַה שֶׁאָנוּ רוֹאִים, כִּי כְּשֶׁיַּזְקִין הָאָדָם תִּתְמַעֵט הֲבָנָתוֹ, וַאֲפִילוּ אִישׁ חָכָם לֹא יוּכַל לָצֵאת וְלָבֹא בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְיִתְמַעֲטוּ הַרְגָּשׁוֹתָיו. הֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קינים פ״ג מ״ו) זִקְנֵי תוֹרָה דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם, דִּקְדְּקוּ לוֹמַר ״מִתְיַשֶּׁבֶת״ לִשְׁלוֹל דַּעְתָּם שֶׁל זִקְנֵי עַם הָאָרֶץ שֶׁמִּתְטָרֶפֶת, וּלְעוֹלָם כֹּחַ הַשִּׂכְלִי וְהַתְּבוּנִי יֵאָפֵס. וּלְפִי הַהַקְדָּמָה הֵאִיר ה׳ עַיִן בְּדָבָר זֶה, כִּי לְצַד שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ כָּל חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ אֵין כֹּחַ בַּמּוּעָט הַנִּשְׁאָר לַעֲשׂוֹת כְּשִׁעוּר הַכֹּל, גַּם לֹא תַּעֲמִיד הַגּוּף וְיִכְבַּד קְצָתוֹ עַל קְצָתוֹ לְצַד מִעוּט הַמֵּנִיק וְהַזָּן שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, וְיָשׁוּב כְּדַעַת קָטָן.

גַּם בְּהַקְדָּמָה זוֹ הִרְוַחְנוּ כַּוָּנַת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה סב:ב) שֶׁאָמְרוּ: ״מַה בֵּין מִיתַת זְקֵנִים לְמִיתַת נְעָרִים? מִיתַת זְקֵנִים וְכוּ׳ יָפֶה לַנֵּר וְיָפֶה לַפְּתִילָה״ וְכוּ׳ עַד כָּאן. הִמְשִׁילוּ מִיתַת הַזָּקֵן לַנֵּר, וּכְשֵׁם שֶׁהַנֵּר הוֹלֵךְ וּמִתְמַעֵט, גַּם הַזָּקֵן כְּבָר הָלְכוּ לָהֶם חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ, וְחֵלֶק הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּשְׁאַר בּוֹ בִּיצִיאָתוֹ יִהְיֶה נִדְמֶה לוֹ כְּאָדָם הַיָּשֵׁן שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁ בִּיצִיאַת הַחֵלֶק מִמֶּנּוּ, וְהָבֵן.

גַּם בָּזֶה הִרְוַחְנוּ פֵּרוּשׁ מַה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים קד:כט) ״תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן״, שֶׁאֵין כַּוָּנַת הַכָּתוּב יְדוּעָה, גַּם לֹא אָמַר ״תֹּסֵף בְּרוּחָם״. וּכְפִי הַהַקְדָּמָה יָאִיר אוֹר הַכָּתוּב כְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁיִּתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי כְּשֶׁיַּגִּיעַ קֵץ הָאָדָם פְּקֻדַּת נַפְשׁוֹ, יִתּוֹסְפוּ בּוֹ כָּל חֶלְקֵי הַנֶּפֶשׁ שֶׁנָּדוּ וְהָלְכוּ מִדֵּי לַיְלָה וְלַיְלָה, וְהוּא אָמְרוֹ ״תֹּסֵף רוּחָם״ - פֵּרוּשׁ הָרוּחַ עַצְמָהּ שֶׁלָּהֶם. וּכְבָר אָמַרְנוּ שֶׁהֲגַם שֶׁהוֹלֶכֶת אֵינָהּ נֶעֱקֶרֶת בְּהֶחְלֵט, אֶלָּא הֲרֵי הִיא כִּיצִיאַת הַנְּשָׁמָה בַּלַּיְלָה בְּעֵת שֵׁינָה, שֶׁמֵּאִיר אוֹרָהּ בַּגּוּף לְמַטָּה וְהִיא לְמַעְלָה. וְזֶה לְךָ הָאוֹת: בְּהָעִיר אָדָם אֶת הַיָּשֵׁן, יַרְגִּישׁ חֵלֶק הַמִּתְעוֹרֵר וְיַרְגִּישׁ גַּם חֵלֶק אֲשֶׁר עָלָה, וְהָבֵן.

גַּם הִרְוַחְנוּ דַּעַת כִּי אוֹתָם חֶלְקֵי הַנְּשָׁמָה נִקְרָאִים יָמִים. וּבָזֶה הֵאִיר מַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב שֶׁבָּאנוּ עָלָיו שֶׁאָמַר וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת, פֵּרוּשׁ, חֶלְקֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁעָלוּ מִמֶּנּוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ הֵן עַתָּה קָרְבוּ, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (תהלים קד:כט) ״תֹּסֵף רוּחָם״, וְהוּא אָמְרוֹ ״לָמוּת״. וְהִרְגִּישׁ יַעֲקֹב אָבִינוּ בַּתּוֹסֶפֶת הַמְּרֻבָּה כִּי בָּאוּ יְמֵי הַשִּׁלּוּם, ״וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף״ וְגוֹ׳:

וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁלֹּא קָרָא אֶלָּא לְיוֹסֵף, יֵשׁ טַעַם פָּשׁוּט בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ יְכֹלֶת. אֶלָּא צָרִיךְ לָדַעַת טַעַם אָמְרוֹ לִבְנוֹ וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר לְיוֹסֵף וְאֵין לָנוּ יוֹסֵף אַחֵר לִטְעוֹת. גַּם הוֹסִיף תֵּבַת לָמֶ״ד לְיוֹסֵף וְלֹא הִסְפִּיק לוֹמַר לִבְנוֹ יוֹסֵף.

נִרְאֶה כִּי בָּא הַכָּתוּב לָתֵת טַעַם לַקְּרִיאָה, אֵיךְ יִקְרָא הֶדְיוֹט לְמֶלֶךְ? וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁכְּבוֹד מַלְכוּת עָדִיף מִכְּבוֹד רַבּוֹ, שֶׁנִּסְתַּפְּקוּ בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (לג:) בְּבָעְיָא בְּנוֹ וְהוּא רַבּוֹ, וְאָמַר שָׁם הַשַּׁ״ס כְּשֶׁרָצָה לִפְשֹׁט מֵימְרַת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שֶׁאָמַר: אֲנִי אֵינִי כְּדַאי לַעֲמֹד בִּפְנֵי בְּנִי אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד בֵּי נְשִׂיאָה. וּכְבָר הֶאֱרַכְתִּי בְּסוּגְיָא זוֹ כְּיַד ה׳ הַטּוֹבָה עָלַי בְּחִבּוּר שֵׁנִי (רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן) שֶׁחִבַּרְתִּי עַל יוֹרֶה דֵעָה בְּסִימָן ר״מ סְעִיף ז׳ יְעֻיַּן שָׁם דְּבָרַי. וְעַל כָּל פָּנִים מִדִּבְרֵי הַתַּלְמוּד מוּכָח בְּפֵרוּשׁ כִּי גָּדוֹל חִיּוּב כְּבוֹד בֵּי נְשִׂיאָה עַל אָבִיו, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה בְּנוֹ עַצְמוֹ נָשִׂיא אֶלָּא חַתְנֵיהּ דְּבֵי נְשִׂיאָה. וְאִם כֵּן אֵיךְ יַעֲשֶׂה יַעֲקֹב הַדָּבָר לִשְׁלֹחַ לִקְרֹא לַמֶּלֶךְ לָבֹא אֶצְלוֹ? וְלָזֶה אָמַר הַכָּתוּב שְׁנֵי טְעָמִים בַּדָּבָר: הָאֶחָד הֱיוֹתוֹ בְּנוֹ, וְהַשֵּׁנִי הֱיוֹתוֹ יוֹסֵף. וּבְאֶחָד מֵהֵנָּה לֹא יַסְפִּיק לִקְרוֹתוֹ - אִם לֹא הָיָה בְּנוֹ, הֲגַם שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק וְחָבִיב וְחוֹבֵב אוֹתוֹ, אֵין כֹּחַ בְּיַעֲקֹב לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה מִשּׁוּם כְּבוֹד מֶלֶךְ, וְאִם הָיָה בְּנוֹ וְלֹא הָיָה צַדִּיק גַּם כֵּן לֹא הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ. אֶלָּא לְצַד הֱיוֹתוֹ בְּנוֹ, וְהוּא אָמְרוֹ לִבְנוֹ, גַּם לֶהֱיוֹתוֹ יוֹסֵף הַיָּדוּעַ בְּצִדְקוּת, הַיָּדוּעַ בְּהַפְלָגַת אַהֲבַת הָאָב לוֹ וְהוּא לְאָבִיו, לְטַעַם זֶה הוּא שֶׁשָּׁלַח לִקְרֹא לוֹ שֶׁיָּדַע שֶׁיִּמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ. וַהֲגַם שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קִדּוּשִׁין לב:) מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, דַּוְקָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּמְשַׁח וּמָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל, אֲבָל מֶלֶךְ כָּזֶה בִּמְצִיאוּת זֶה יָכוֹל לִמְחֹל עַל כְּבוֹדוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו, גַּם בִּמְצִיאוּת שֶׁאֵין אָבִיו יָכוֹל הָלוֹךְ אֵלָיו.

אִם נָא מָצָאתִי חֵן. אָמְרוֹ נָא תִּתְפָּרֵשׁ לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה וּלְשׁוֹן עַתָּה, לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה לִשְׁלוֹל הַמְּצִיאוּת חֵן שֶׁאֵינָהּ לְצַד מַה שֶׁקָּדַם אֵלָיו מֵהַחִיּוּב מִמֶּנּוּ. וּלְשׁוֹן עַתָּה נִתְכַּוֵּן לִרְמוֹז לוֹ כִּי כְּבָר יָדַע יַעֲקֹב כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יוֹסֵף, וְזֶה לְךָ הָאוֹת (בראשית מ״ז:י״ב) ״וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו״ וְגוֹ׳, וּמֵעַתָּה אִם הָיָה אוֹמֵר אֵלָיו יַעֲקֹב ״אִם מָצָאתִי חֵן״ זֶה יַגִּיד כִּי לֹא הֻכַּר אֶצְלוֹ דָּבָר זֶה שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינָיו, לָזֶה אָמַר עַתָּה פֵּרוּשׁ מַה שֶׁמְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְצִיאוּת חֵן הוּא עַל מַה שֶׁעַתָּה.

אוֹ יִרְצֶה, לְצַד שֶׁהִגִּיעַ הֶעֱרֵב שִׁמְשׁוֹ, הֲרֵי זֶה כָּלָה צֹרֶךְ הַחֶסֶד הָרָגִיל עַד עַתָּה מִיּוֹסֵף אֵלָיו. לָזֶה אָמַר אֵלָיו: אִם עַתָּה עֲדַיִן רוֹצֶה לְהַתְמִיד בְּהַנְהָגַת מְצִיאוּת חֵן, שִׂים וְגוֹ׳.

עוֹד בְּדֶרֶךְ רֶמֶז נִתְכַּוֵּן לִרְמֹז לוֹ, לִהְיוֹת שֶׁכָּל הַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ עַד עַתָּה הָיָה דָּן בּוֹ שְׁנֵי צְדָדִין: הָאֶחָד, שֶׁעוֹשֶׂה לְצַד שֶׁמָּצָא יַעֲקֹב חֵן בְּעֵינָיו לֹא לְתַכְלִית סִבָּה, וְזֶה יִהְיֶה מִצַּד הָאַהֲבָה הַנְּכוֹנָה וּמִתְיַחֶסֶת לִמְצִיאוּת חֵן. וְהַשֵּׁנִי, כִּי עָשָׂה לְצַד הַחִיּוּב שֶׁהוּא מְחֻיָּב לָזוּן אָבִיו כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, וְחֶרְפָּה הִיא לוֹ לְהַטִּיל אָבִיו וְאֶחָיו עַל הַזּוּלַת וְלִרְאוֹתָם חַסְרֵי לֶחֶם וּמָזוֹן. לָזֶה אָמַר אֵלָיו כִּי הַדָּבָר שֶׁהוּא בְּסָפֵק מַה הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ, יִתְבָּרֵר הַסָּפֵק בְּמַה שֶׁשּׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ עַתָּה. אִם עַתָּה יַעֲשֶׂה לוֹ חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ, נוֹדַע הַדָּבָר לְמַפְרֵעַ כִּי מַה שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ מֵהַטּוֹבוֹת הוּא לְצַד שֶׁמָּצָא חֵן בְּעֵינָיו בְּאַהֲבָה וּרְצוֹן הַלֵּב, כִּי דָּבָר שֶׁשּׁוֹאֵל מִמֶּנּוּ הַפַּעַם הַזֹּאת אֵינוֹ דָּבָר שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַעֲשׂוֹתוֹ זוּלַת אִם אַהֲבָתוֹ נְכוֹנָה וּשְׁלֵמָה וְיַחְפֹּץ לְהֵטִיבוֹ, וְזֶה הוּא גִּלּוּי עַל הֶעָבָר כִּי ״מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ״. וְאִם לָאו, יִתְבָּרֵר הַדָּבָר כִּי טַעַם הַחֶסֶד הָעוֹבֵר הוּא לַצַּד הַשֵּׁנִי שֶׁכָּתַבְנוּ, וּבָזֶה יְדֻיַּק אָמְרוֹ מָצָאתִי לְשׁוֹן עָבָר.

שִׂים נָא. תִּתְפָּרֵשׁ לְשׁוֹן זְמַן וּלְשׁוֹן בַּקָּשָׁה. לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, מִלְּבַד מַה שֶׁאָמַר לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה בְּסָמוּךְ עַל הַמַּעֲשֶׂה, חָזַר לוֹמַר בַּקָּשָׁה פַּעַם שְׁנִיָּה, כִּי מִלְּבַד שֶׁיַּסְכִּים עַל הַחֶסֶד וְיֹאמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן, עוֹד מְפַיְּסוֹ לְהִשָּׁבַע לוֹ עַל הַחֶסֶד לְקַיְּמוֹ. וְתִתְפָּרֵשׁ לְשׁוֹן עַתָּה, שֶׁנִּתְכַּוֵּן לִשְׁלֹל מִמֶּנּוּ תְּשׁוּבַת ״עוֹד הַיּוֹם״ שֶׁבּוֹ יַעֲשֶׂה דָּבָר זֶה, כִּי לֹא הָיָה זְמַן הַמָּוֶת, כְּמוֹ שֶׁתִּמְצָא שֶׁאָמַר אַחַר זֶה ״וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה״ וְגוֹ׳. הָא לָמַדְתָּ שֶׁלֹּא הָיָה אָז בְּפֶרֶק הַנְּסִיעָה. לָזֶה אָמַר אֵלָיו ״שִׂים עַתָּה״ מִבְּלִי טַעֲנַת עַד עֵת בּוֹא דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן. גַּם חָשׁ יַעֲקֹב לִמְסִירַת מוֹדָעָה עַל הַדָּבָר, וְיַקְדִּים שְׁבוּעָה לְבַטֵּל שְׁבוּעָה זוֹ וְיִשָּׁבַע לוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵין בָּהּ סְמִיכוּת דַּעַת. וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁאָמְרוּ (תנחומא) שֶׁאָמַר לוֹ יַעֲקֹב אִם לֹא יִשָּׁבַע לוֹ הֲרֵי הוּא מֵת מִדְּאָגָה, וּרְמוּזָה בְּאָמְרוֹ ״וְשָׁכַבְתִּי עִם״ וְגוֹ׳. אִם כֵּן יוֹסֵף לְצַד הֶכְרֵחַ הַדְּבָרִים יִשָּׁבַע אַחַר שֶׁיַּקְדִּים שְׁבוּעָה לִשְׁבוּעָתוֹ, לָזֶה אָמַר אֵלָיו שִׂים נָא פֵּרוּשׁ עַתָּה תֵּכֶף וּמִיָּד, וּמָנַע מִמֶּנּוּ הַזְּמַן שֶׁבּוֹ יִמְסֹר מוֹדָעָה לְבַטֵּל שְׁבוּעָה זוֹ.

וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת. אָמַר וְעָשִׂיתָ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, לְצַד שֶׁקָּדַם בַּקָּשַׁת מַעֲשֵׂה הַשְּׁבוּעָה אָמַר ״וְעָשִׂיתָ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו.

וְאָמְרוֹ חֶסֶד וֶאֱמֶת, רַזַ״ל אָמְרוּ (בראשית רבה צו:ה) כִּי חֶסֶד הֶעָשׂוּי עִם הַמֵּתִים קָרוּי חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת. וְקָשֶׁה לִי, הֲלֹא מָצִינוּ לוֹ לְיַעֲקֹב שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ חֶסֶד זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מ״ח:כ״ב) ״וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד״ וְגוֹ׳ וּפֵרֵשׁ רַשִׁ״י: אַתָּה טוֹרֵחַ בִּשְׁבִיל קְבוּרָתִי וַאֲנִי נָתַתִּי וְגוֹ׳. גַּם מֵאָמְרוֹ ״נָתַתִּי״ לְשׁוֹן עָבָר יַגִּיד כִּי הוֹדִיעוֹ הַדָּבָר בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁקִּבֵּל עָלָיו הַטּוֹרַח, וַהֲגַם שֶׁלֹּא נֶאֱמַר כֵּן, יַעֲקֹב מִיהָא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְהֵטִיבוֹ שְׂכַר טָרְחוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וֶאֱמֶת״.

וְאוּלַי כִּי נִתְכַּוֵּן כִּי יוֹסֵף יַעֲשֶׂה הַדָּבָר כְּדֶרֶךְ זֶה. אוֹ אֶפְשָׁר כִּי בְּעֵרֶךְ הַמַּעֲשֶׂה לֹא יֻכַּר הַפֵּרָעוֹן שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ שְׁכֶם אֶחָד. אוֹ לְצַד שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שְׁנֵי דְּבָרִים: הָאַחַת שֶׁלֹּא יִקְבְּרֶנּוּ בְּמִצְרַיִם וְיִשְׁתַּדֵּל בְּהוֹצָאָתוֹ מֵעִיר גִּלּוּלִים, וְהַב׳ שֶׁיַּעֲלֶה הוּא וְיִקְבְּרֵהוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וְאָמַר חֶסֶד שֶׁל אֱמֶת עַל בְּחִינַת הָעֲלִיָּה מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וְהוּא שֶׁאָמַר סָמוּךְ לְאָמְרוֹ חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִּקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. וְהִנֵּה מֵהָרָאוּי לוֹ לְהַקְדִּים הַשְּׁכִיבָה וְאַחַר כָּךְ הַקְּבוּרָה, וְכָאן הִקְדִּים לְהַזְכִּיר הַקְּבוּרָה קֹדֶם אָמְרוֹ ״וְשָׁכַבְתִּי״, אֶלָּא הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בְּאֶצְבַּע כִּי עַל פְּרָט זֶה הִיא הַהַשְׁבָּעָה, וְדָבָר זֶה אֵין לוֹ פֵּרָעוֹן לֹא עַתָּה וְלֹא אַחַר זְמַן. וּמַה שֶׁנָּתַן לוֹ שְׁכֶם אֶחָד הוּא עַל הַטּוֹרַח שֶׁיַּעֲלֶה עִמּוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְיִקְבְּרֵהוּ שָׁם.

עוֹד יִתְבָּאֵר הַכָּתוּב עַל זֶה הַדֶּרֶךְ: וְעָשִׂיתָ וְגוֹ׳ - פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁכְּבָר עָשִׂיתָ עִמָּדִי יִהְיֶה שֶׁל אֱמֶת, פֵּרוּשׁ חֶסֶד הַגָּמוּל, כִּי מַה שֶׁנּוֹתֵן לוֹ שְׁכֶם הוּא לְמַה שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לִטְרֹחַ בִּקְבוּרָתוֹ, לֹא לְתַגְמוּל הָעוֹבֵר. וּבָזֶה יְדֻיַּק גַּם כֵּן תֵּבַת ״וְעָשִׂיתָ״ בְּתוֹסֶפֶת וָא״ו, גַּם לְשׁוֹן עָבָר, תּוֹסֶפֶת וָא״ו שֶׁיּוֹסִיף לְהֵיטִיב עִמּוֹ בְּמַה שֶׁיַּחְשֹׁב הַחֶסֶד שֶׁכְּבָר עָשָׂה שֶׁהוּא שֶׁל אֱמֶת וְלֹא יְקַבֵּל הֲטָבָה מִמֶּנּוּ בַּעֲדוֹ, וּבָזֶה תִּהְיֶה הַהֲטָבָה הַבָּאָה מֻשְׁלֶמֶת מֵהַמַּשְׁבִּיעַ, וְהוּא נִשְׁבָּע עַל דַּעַת חֲבֵרוֹ בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁעָשָׂה לוֹ שֶׁאֵין לוֹ הַתָּרָה (ר״ן נדרים סה). וְנִתְחַכֵּם יַעֲקֹב לְבַל יַתִּיר יוֹסֵף הַשְּׁבוּעָה אַחַר מוֹתוֹ. וַהֲגַם שֶׁלֹּא מָצִינוּ שֶׁהִזְכִּיר יַעֲקֹב הַהֲטָבָה שֶׁל שְׁכֶם אֶחָד אָז, הַכָּתוּב גִּלָּה בְּמָקוֹם אַחֵר שֶׁהִזְכִּירָהּ לוֹ כְּבָר דִּכְתִיב ״נָתַתִּי לְךָ״, וּמִן הַסְּתָם מְקוֹם זִכְרוֹנָהּ הוּא כְּשֶׁאָמַר לוֹ ״הִשָּׁבְעָה לִי״ לְחַזֵּק הַשְּׁבוּעָה לְבַל יַתִּיר נָתַן לוֹ שְׁכֶם אֶחָד. וְזוּלַת זֶה בַּמֶּה יִסְמֹךְ דַּעְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בִּשְׁבוּעָה זוֹ כֵּיוָן שֶׁיָּכוֹל לְהַתִּיר אַחַר כָּךְ, וּכְמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְנוּ בִּפְרָט זֶה בְּפָרָשַׁת תּוֹלְדוֹת (בראשית כו:כו) בִּשְׁבוּעַת יִצְחָק לַאֲבִימֶלֶךְ. וּמַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לו:) שֶׁאָמַר יוֹסֵף לְפַרְעֹה ״אִם אֲנִי מַתִּיר שְׁבוּעַת אָבִי אַתִּיר גַּם כֵּן שְׁבוּעָתְךָ״ - אֵין סְתִירָה מִזֶּה, אוֹ לְצַד שֶׁלִּדְבָרָיו שֶׁל פַּרְעֹה הֵשִׁיבוֹ, אוֹ גַּם שְׁבוּעָתוֹ לְפַרְעֹה הָיְתָה בִּשְׁבִיל טוֹבָה שֶׁעָשָׂה לוֹ שֶׁאֵין טוֹבָה כְּמוֹתָהּ גְּדֻלָּה וְכָבוֹד וְעֹשֶׁר.

אַל נָא תִקְבְּרֵנִי וְגוֹ׳. פֵּרוּשׁ ״אַל נָא״ לְשׁוֹן זְמַן, שֶׁאֲפִילוּ לְפִי שָׁעָה לֹא יִקְבְּרוּהוּ עַל סְמַךְ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל אַחַר כָּךְ לְהַעֲלוֹתוֹ, אֶלָּא תֵּכֶף וּמִיָּד יַעֲלֵהוּ, וְהוּא אָמְרוֹ בְּסָמוּךְ וְשָׁכַבְתִּי וְגוֹ׳ וּנְשָׂאתַנִי וְגוֹ׳. וְטַעַם הַקְדָּמַת ״אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם״ לְאָמְרוֹ ״וְשָׁכַבְתִּי״ פֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק ״וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי״ וְגוֹ׳ לְאֶחָד מֵהַדְּרָכִים שֶׁיִּשַּׁבְתִּי הַכָּתוּב. וְלִשְׁאָר הַדְּרָכִים יִתְבָּאֵר לְפִי מַה שֶׁקָּדַם לָנוּ (זהר וישב קפ״ב) כִּי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף הָיוּ בְּחִינַת נֶפֶשׁ אַחַת, וְהוּא סוֹד וָא״ו מְלֵאָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁנֵי וָוִי״ן וְלֹא יִתְפָּרְדוּ, וַאֲשֶׁר עַל כֵּן חָשׁ יַעֲקֹב שֶׁאַחַר שֶׁיֵּאָסֵף לֹא יִתְרַצֶּה יוֹסֵף לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ גַּם בְּמוֹתוֹ, וּמַה גַּם לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית ה:) שֶׁאָמְרוּ יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת וְהוּא בַּחַיִּים, לָזֶה שָׁלַל דָּבָר זֶה מִדַּעְתּוֹ וְהוֹדִיעוֹ כִּי כְּשֶׁיִּשְׁכַּב, פֵּירוּשׁ כְּשֶׁיִּפָּטֵר, הִנֵּה הוּא נִפְרָד בְּהֶכְרֵחַ מִמֶּנּוּ וְיִסָּמֵךְ עִם אֲבוֹתָיו, וְלָזֶה ״וּנְשָׂאתַנִי״ וְגוֹ׳ ״וּקְבַרְתַּנִי״ וְגוֹ׳: