וַיָּ֣שֶׂם אֹתָ֣הּ יוֹסֵ֡ף לְחֹק֩ עַד־הַיּ֨וֹם הַזֶּ֜ה עַל־אַדְמַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְפַרְעֹ֖ה לַחֹ֑מֶשׁ רַ֞ק אַדְמַ֤ת הַכֹּֽהֲנִים֙ לְבַדָּ֔ם לֹ֥א הָיְתָ֖ה לְפַרְעֹֽה׃

יוסף קובע את ההסדר לחוק קבוע עד היום הזה, שעל אדמת מצרים תינתן חמישית לפרעה, ורק אדמת הכהנים לבדם לא הייתה לפרעה. רש״י מבאר ש״לחק״ פירושו חוק שלא יעבור ולא יתבטל, כלומר הסדר קבוע ומחייב לדורות. אבן עזרא מעיר על ״הכהנים״ שהם כדברי המתרגם לארמית, כלומר כפי שתרגם אונקלוס - כומרים. הפסוק מסכם את כל הפרשה הכלכלית: יוסף הפך את מס החמישית לחוק יציב שנוהג בארץ מצרים לאורך זמן, ומדגיש את היוצא מן הכלל - אדמת הכהנים שנותרה בבעלותם ולא עברה למלוכה, בזכות הקצבה המיוחדת שקיבלו מפרעה.