וַיֹּאמְר֖וּ הֶחֱיִתָ֑נוּ נִמְצָא־חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְהָיִ֥ינוּ עֲבָדִ֖ים לְפַרְעֹֽה׃

נמצא חן. לַעֲשׂוֹת לָנוּ זֹאת כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ:

והיינו עבדים לפרעה. לְהַעֲלוֹת לוֹ הַמַּס הַזֶּה בְּכָל שָׁנָה:

וַאֲמָרוּ קַיִּמְתָּנָא נִשְׁכַּח רַחֲמִין בְּעֵינֵי רִבּוֹנִי וּנְהֵי עַבְדִּין לְפַרְעֹה

וְהָיִינוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה. דִּקְדְּקוּ לִשְׁלוֹל כִּי עַבְדוּתָם לְפַרְעֹה וְלֹא לְיוֹסֵף.

עוֹד יְכַוְּנוּ לוֹמַר עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, כִּי לֹא קְנָאָם אֶלָּא לִפְרַט עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, לָזֶה אָמְרוּ ״וְהָיִינוּ עֲבָדִים״ בְּהֶחְלֵט הָעַבְדוּת לְפַרְעֹה וְלֹא לַעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה לְבַד. וְאוּלַי כִּי לָזֶה נִתְכַּוְּנוּ כְּשֶׁנִּדְבְּרוּ מִצְרַיִם עִם פַּרְעֹה עַל יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ (שמות א:ט) ״הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְגוֹ׳ מִמֶּנּוּ״, פֵּרוּשׁ כִּי אֵין לוֹ שֵׁם עַבְדוּת כְּכֻלָּן שֶׁהָיוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה.