התחילו ללמודואת העם העביר. יוֹסֵף מֵעִיר לְעִיר לְזִכָּרוֹן, שֶׁאֵין לָהֶם עוֹד חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְהוֹשִׁיב שֶׁל עִיר זוֹ בַחֲבֶרְתָּהּ, וְלֹא הֻצְרַךְ הַכָּתוּב לִכְתֹּב זֹאת אֶלָּא לְהוֹדִיעֲךָ שִׁבְחוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְהָסִיר חֶרְפָּה מֵעַל אֶחָיו, שֶׁלֹא יִהְיוּ קוֹרִין אוֹתָם גּוֹלִים (חולין ס'):
מקצה גבול מצרים וגו'. כֵּן עָשָׂה לְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בְּמַלְכוּת מִצְרַיִם, מִקְצֵה גְבוּלָהּ וְעַד קְצֵה גְבוּלָהּ:
וְיָת עַמָּא אַעְבֵּר יָתֵהּ מִקְּרֵי לִקְרֵי מִסְּיָפֵי תְּחוּם מִצְרַיִם וְעַד סוֹפֵהּ
ואת העם העביר. העתיק כל אחד ממקומו, וי"א כי על אנשי כרך מצרים דבר הכתוב שהעבירם מהמדינה לערים כדי לעבוד את האדמה:
העביר אותו לערים - כמו שעשה סנחריב, כדכתיב: אל ארץ כארצכם, כדי שלא יטענו בה חזקה איש איש בארצו לאחר מכירה.
הֶעֱבִיר אוֹתוֹ לֶעָרִים. הֶעֱבִירָם עִמּוֹ שֶׁיֹּאמְרוּ לוֹ "לֵךְ חֲזַק וּקְנֵה", וְיַחֲזִיק בָּהֶם וּבַקַּרְקַע בִּפְנֵיהֶם וּבְהַסְכָּמַת שְׁכֵנִים.
ואת העם העביר אתו לערים שלא יאחזו עוד בקרקע לפי שקנה אדמתם, או שמא לאחר זמן יחזור כל איש בקרקע שלו לומר זו ירושתי מאבותי ולפיכך העבירם שלא תהא להם שום טענה עכשיו כי כל אחד ואחד גר בשל עמיתו.
וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר לֶעָרִים. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְהָסִיר חֶרְפָּה מֵעַל אֶחָיו, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ גּוֹלִים הֵמָּה. וְרָחוֹק הוּא שֶׁבַּעֲבוּר תּוֹעֶלֶת קָטָן זֶה יְבַלְבֵּל יוֹסֵף כָּל הָאָרֶץ. וְעוֹד, שֶׁלֹּא יִקָּרֵא גּוֹלָה וְסוֹרָה כִּי אִם מִי שֶׁהָיָה לוֹ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכֶרֶם וְגָלָה מֵהֶם, אֲבָל יַעֲקֹב לֹא הָיָה תּוֹשָׁב בְּשׁוּם מָקוֹם, וְכָל הָאָבוֹת הָיוּ גֵּרִים, כִּי כְּבָר הוּתְחַל הַגֵּרוּת מִשֶּׁנּוֹלַד יִצְחָק, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁחָשְׁשׁוּ הָאָבוֹת לָזֶה. וְיוֹתֵר נָכוֹן לְפָרֵשׁ כָּל הַבִּלְבּוּל הַלָּזֶה לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י יט) ״וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם״. כִּי כָל מִי שֶׁלֹּא הָיָה גֵּר מִיָּמָיו אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַגֵּר וְאֵינוֹ חָס עַל נֶפֶשׁ הַגֵּר, אֲבָל מִי שֶׁהָיָה בְּעַצְמוֹ גֵּר יוֹדֵעַ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַגֵּר, וְכָל דַּעֲלֵיהּ סְנֵי לְחַבְרֵיהּ לָא יַעֲבֵיד. עַל כֵּן הֶעֱבִיר יוֹסֵף הָעָם לֶעָרִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּם גֵּרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַגֵּר. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם רַשִׁ״י נִתְכַּוֵּן לָזֶה, כִּי זוֹ הִיא הַחֶרְפָּה שֶׁיְּחָרְפוּם לוֹמַר ״גּוֹלִים אַתֶּם״, וְלוּ חָפֵץ ה׳ בְּטוֹבַתְכֶם לָמָּה אַתֶּם גּוֹלִים, וְאִם כֵּן מֻתָּר לְהָרַע לָכֶם. עַל כֵּן הֶעֱבִיר אוֹתָם יוֹסֵף לֶעָרִים כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ לְהָשִׁיב לָהֶם ״גַּם אַתֶּם חֻלֵּיתֶם כָּמוֹנוּ״ (על פי ישעיהו יד י).
דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ הֶעֱבִיר אוֹתָם יוֹסֵף לֶעָרִים, כִּי רָאָה שֶׁיַּעֲקֹב וּבָנָיו נִתְיַשְּׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ לִהְיוֹת לָהֶם אֲחֻזָּה וְנַחֲלָה בָּאָרֶץ, וְיֵשׁ לָחוּשׁ כִּי בְּרֹב הַיָּמִים יָקוּם מֶלֶךְ עָרִיץ וְיִדְרֹשׁ מֵעַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל כָּל עִיר וְיוֹשְׁבֶיהָ אֲשֶׁר עָלָיו כָּתוּב זִכְרוֹן כָּל קַרְקַע שֶׁל מִי הִיא, וְלֹא יִמָּצֵא לְיִשְׂרָאֵל שׁוּם זְכוּת שֶׁהָיָה לַאֲבוֹתָם בְּנַחֲלָאוֹת, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לִטְעֹן ״קַרְקַע זוֹ שֶׁל אֲבוֹתַי הָיְתָה״, וִיגָרְשׁוּם מִמֶּנָּה. עַל כֵּן הֶעֱבִיר כֻּלָּם לֶעָרִים, עַד שֶׁשּׁוּם אֶחָד מֵהֶם לֹא יָשַׁב עַל אֲחֻזַּת אֲבוֹתָיו, וְיִהְיוּ יִשְׂרָאֵל כְּאֶחָד מֵהֶם, כִּי כֻלָּם יָשְׁבוּ בְּלֹא חֲזָקָה.