רש״י
רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11וינהלם. כְּמוֹ וַיְנַהֲגֵם, וְדוֹמֶה לוֹ אֵין מְנַהֵל לָהּ (ישעיהו נ"א), עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי (תהילים כ"ג):
מקור: ספריא · נחלת הכלל
בְּרֵאשִׁית מ״ז · י״ז
וַיָּבִ֣יאוּ אֶת־מִקְנֵיהֶם֮ אֶל־יוֹסֵף֒ וַיִּתֵּ֣ן לָהֶם֩ יוֹסֵ֨ף לֶ֜חֶם בַּסּוּסִ֗ים וּבְמִקְנֵ֥ה הַצֹּ֛אן וּבְמִקְנֵ֥ה הַבָּקָ֖ר וּבַחֲמֹרִ֑ים וַיְנַהֲלֵ֤ם בַּלֶּ֙חֶם֙ בְּכׇל־מִקְנֵהֶ֔ם בַּשָּׁנָ֖ה הַהִֽוא׃
במילים פשוטות
העם מביא את מקנהו אל יוסף, והוא נותן להם לחם תמורת הסוסים, הצאן, הבקר והחמורים, ומנהל אותם בלחם באותה שנה. רש״י מבאר ש״וינהלם״ פירושו כמו ״וינהגם״, מלשון הנהגה והובלה, ומביא לכך דוגמאות מן המקרא. הספורנו מוסיף ומדגיש שיוסף ניהל אותם לאט, ונתן להם את הלחם מעט מעט - אכילה שאינה לשׂובע - כראוי בשנות רעבון. לדבריו זו הדרך הנכונה בעת מצוקה, על פי מאמר חכמים שהמרעיב עצמו במקצת בשנות רעבון ניצול. כך מנהל יוסף את חלוקת המזון בתבונה ובמידה, כדי שיספיק לכל העם לאורך זמן.
מבוסס על רש״י, ספורנו · נכתב ונערך במקור
כל המפרשים
אונקלוס
תרגום אונקלוס · המאה ה־2וְאַיְתִיּוּ יָת גֵּיתֵיהוֹן לְוַת יוֹסֵף וִיהַב לְהוֹן יוֹסֵף לַחְמָא בְּסוּסְוָתָא וּבְגֵיתֵי עָנָא וּבְגֵיתֵי תוֹרִין וּבַחֲמָרִין וְזָנִנּוּן בְּלַחֲמָא בְּכָל גֵּיתֵיהוֹן בְּשַׁתָּא הַהִיא
מקור: ספריא · נחלת הכלל
ספורנו
רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16וַיְנַהֲלֵם בַּלֶּחֶם. נִהֲלָם לְאַט, כְּעִנְיָן "עָלוֹת יְנַהֵל" (ישעיהו מ:יא). נָתַן לָהֶם הַלֶּחֶם מְעַט מְעַט, אָכוֹל וְלֹא לְשָׂבְעָה, כָּרָאוּי בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, כְּאָמְרָם (תענית יא.) הַמַּרְעִיב עַצְמוֹ בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן נִצּוֹל מִמִּיתָה מְשֻׁנָּה. וּכְבָר אָמְרוּ חַכְמֵי הָרְפוּאָה שֶׁהַשּׂוֹבַע אַחַר הָרָעָב גּוֹרֵם חֹלִי מֵמִית:
בַּשָּׁנָה הַהִיא. אַחַר שֶׁאָפֵס כֶּסֶף, וְהִיא הָיְתָה הַשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית לִשְׁנֵי הָרָעָב:
מקור: ספריא · נחלת הכלל