בְּרֵאשִׁית מ״ז · י״ח

בשנה השנית. לִשְׁנֵי הָרָעָב:

כי אם תם הכסף וגו'. כִּי אֲשֶׁר תַּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה וּבָא הַכֹּל אֶל יַד אֲדוֹנִי:

בלתי אם גויתנו. כְּמוֹ אִם לֹא גְּוִיָּתֵנוּ:

וּשְׁלִימַת שַׁתָּא הַהִיא וַאֲתוֹ לְוָתֵהּ בְּשַׁתָּא תִנְיֵתָא וַאֲמָרוּ לֵהּ לָא נְכַסֵּי מִן רִבּוֹנִי אֶלָּהֵין שְׁלִים כַּסְפָּא וְגֵּיתֵי בְעִירָא לְוַת רִבּוֹנִי לָא אִשְׁתָּאַר קֳדָם רִבּוֹנִי אֶלָּהֵין גְּוִיָתָנָא וְאַרְעָנָא

וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לִשְׁנֵי הָרָעָב, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר יוֹסֵף "וְעוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר" (בראשית מ"ה:ו'), מִכֵּיוָן שֶׁבָּא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם בָּאֲתָה בְּרָכָה לְרַגְלוֹ וְהִתְחִילוּ לִזְרֹעַ וְכָלָה הָרָעָב, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּתוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה (י ג), לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ז:י"ט). וְכָךְ הֻזְכַּר (בראשית רבה פ"ט:ט'), אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא שְׁתֵּי שָׁנִים עָשָׂה רָעָב, כֵּיוָן שֶׁיָּרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ לְמִצְרַיִם כָּלָה הָרָעָב, וְאֵימָתַי חָזְרוּ בִּימֵי יְחֶזְקֵאל וְכוּ'. וְאִם כֵּן לֹא נִתְקַיְּמוּ דִּבְרֵי יוֹסֵף כְּפִתְרוֹנוֹ, וְיָבֹא הָעִנְיָן לַחְשֹׁד אוֹתוֹ בְּחָכְמָתוֹ. וְאוּלַי נֹאמַר שֶׁהָיָה הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנַעַן כִּדְבַר יוֹסֵף, אֲבָל בְּמִצְרַיִם יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶל הַיְאוֹר לְעֵינֵי פַּרְעֹה וּלְעֵינֵי כָּל מִצְרַיִם וְרָאוּ כָּל עַמּוֹ שֶׁעָלָה נִילוּס לִקְרָאתוֹ, וְיָדְעוּ כִּי בִּרְכַּת ה' הִיא לְרַגְלֵי הַנָּבִיא. וְאִם כֵּן יִהְיֶה "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף" בִּשְׁאָר שְׁנֵי הַשָּׂבָע וְכָל יְמֵי חֲיוֹת אָבִיו, כִּי גַּם אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו אָמַר "אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם" (בראשית נ':כ"א). וְעִם כָּל זֶה אֲנִי תָּמֵהַּ, שֶׁאִם כֵּן לֹא הָיָה הַחֲלוֹם אֱמֶת, כִּי הֶרְאוּ לוֹ אֶת הַגְּזֵרָה וְלֹא הָעִנְיָן הַנִּהְיֶה וְהַנַּעֲשֶׂה בָּהֶם. וְרָאִיתִי שָׁם בַּתּוֹסֶפְתָּא דְּסוֹטָה, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּיוָן שֶׁמֵּת יַעֲקֹב אָבִינוּ חָזַר הָרָעָב לְיָשְׁנוֹ וְכוּ'. וְעוֹד שָׁנִינוּ בְּסִפְרֵי (עקב לח), "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה", בַּמֶּה בֵּרְכוֹ, שֶׁנִּמְנַע שְׁנֵי הָרָעָב, אַף עַל פִּי כֵן שָׁלְמוּ אַחַר מִיתָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם", מָה כִּלְכּוּל הָאָמוּר לְהַלָּן (פרק מה יא) בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף כִּלְכּוּל הָאָמוּר כָּאן בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵין זֶה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁדִּבְרֵי צַדִּיקִים קַיָּמִין בְּחַיֵּיהֶם וְנִטָּלִין לְאַחַר מִיתָתָן. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי מִדִּבְרֵי אַבָּא, שֶׁזֶּה קִדּוּשׁ הַשֵּׁם שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם בְּרָכָה בָּעוֹלָם, נִסְתַּלְּקוּ מִן הָעוֹלָם נִסְתַּלְּקָה בְּרָכָה מִן הָעוֹלָם, עַד כָּאן. וְהִנֵּה הִשְׁלִים הָרָעָב חָמֵשׁ הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרוֹת. וְדַעַת רַבִּי אַבְרָהָם שֶׁהָיוּ אֵלּוּ שְׁתֵּי הַשָּׁנִים לְאַחַר בּוֹא יַעֲקֹב לְמִצְרַיִם, וְכָךְ כָּתַב, מָצִינוּ בַּדְּרָשׁ כִּי נִסְתַּלֵּק הָרָעָב בִּזְכוּת יַעֲקֹב, גַּם יִתָּכֵן שֶׁהָיָה רָעָב שָׁלֹשׁ שָׁנִים וְלֹא הָיָה כְּמוֹ ד' שֶׁעָבְרוּ. וְאֵין דְּבָרָיו נְכוֹנִים כְּלָל, כִּי מִסְפַּר הַחֲלוֹם וְשִׁבְרוֹ יַשְׁוֶה כָּל הַשֶּׁבַע שָׁנִים, וְאִלּוּ הָיָה כֵּן יַזְכִּיר הַכָּתוּב עִנְיָנָם שֶׁל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה. אֲבָל עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט לִקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בְאֶרֶץ מִצְרַיִם וּבְאֶרֶץ כְּנַעַן בְּחָמֵשׁ שָׁנִים וְהֵבִיא אוֹתוֹ אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁיִּתֹּם הַכֶּסֶף וְהַמִּקְנֶה בְּשָׁנָה אַחַת, אֲבָל הַכֶּסֶף הִסְפִּיק לָהֶם כָּל חָמֵשׁ שָׁנִים, כִּי כֵן הַדָּבָר בְּמִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. וּבַעֲבוּר שֶׁלֹּא נִתְחַדֵּשׁ וְנִשְׁתַּנָּה דָּבָר אֶחָד בְּכָל אֵלֶּה הַשָּׁנִים לֹא סִפֵּר בָּהֶם הַכָּתוּב, רַק "וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כָּל הַכֶּסֶף" וְגוֹ'. וְאַחֲרֵי שֶׁתַּם הַכֶּסֶף סִפֵּר שֶׁבָּאוּ אֶל יוֹסֵף, וְהָיָה זֶה בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וְנָתַן לָהֶם בְּמִקְנֵיהֶם לֶחֶם, רַק נִהֲלָם בּוֹ שֶׁיֹּאכְלוּ לְפִי חַיּוּתָם וְלֹא לְשָׂבְעָה. וַתִּתֹּם הַשָּׁנָה הַהִיא אֲשֶׁר נָדַר לָהֶם לְנַהֲלָם בַּלֶּחֶם בְּכָל מִקְנֵיהֶם, וְהִיא הַשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית, וַיָּבֹאוּ אֵלָיו בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לָהּ וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּקְנֶה אוֹתָם וְאֶת אַדְמָתָם בַּלֶּחֶם שֶׁיַּאֲכִילֵם בַּשָּׁנָה הַזֹּאת הַשְּׁבִיעִית, וְאַחַר שֶׁתִּהְיֶה הָאָרֶץ לְפַרְעֹה יִתֵּן לָהֶם זֶרַע שֶׁלֹּא תֵּשַׁם הָאֲדָמָה, כִּי יָדְעוּ כִּי כָּלוּ שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב וְיִהְיֶה לָהֶם זֶרַע וְקָצִיר. וְזֶה טַעַם "וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף לֶחֶם לְפִי הַטָּף", שֶׁנָּתַן לָהֶם בִּשְׁנוֹת הָרָעָב כְּדֵי צָרְכָם לֶחֶם, כִּי "לְפִי הַטָּף" יִרְמֹז כֵּן:

בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. הַשֵּׁנִית מִזְּמַן שֶׁתַּם הַכֶּסֶף, וְהִיא הָיְתָה הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לִשְׁנֵי הָרָעָב.

לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי. שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עוֹד מִקְנֶה, כִּי אִם תַּם הַכֶּסֶף וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה:

בשנה השנית לפי הפשט לביאת יעקב והיא רביעית לרעב שהרי התבואה שנשארה מן השובע והכסף שבידם הספיק להם שלש שנים וברביעית נתנו מקניהם ובחמישית אדמתם ובששית גופם ובשביעית נתן להם זרע וזרעו ולקטו בשמינית תבואה מן השדה ופסק הרעב.

לא נכחד לא נשאר לנו דבר לכחד לך עליה.

לֹא נְכַחֵד מֵאֲדֹנִי וְגוֹ׳. קָשֶׁה מָה כַּוָּנָתָם בְּאָמְרָם לֹא נְכַחֵד, וְהֵיאַךְ יְכוֹלִין לְכַחֵד בְּדָבָר שֶׁעוֹמֵד לְהִתְבָּרֵר, שֶׁאִם יֹאמְרוּ כִּי לֹא תַם צְרִיכִין לַהֲבִיאוֹ, וּמָה הִיא אֲמָנָה זוֹ שֶׁאוֹמְרִים לוֹ שֶׁלֹּא יַכְחִידוּ אֶת הַדָּבָר? עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרָם כִּי אִם שֶׁאֵין לָהֶם מַשְׁמָעוּת. עוֹד, הֲלֹא כְּבָר אָמְרוּ לוֹ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה אָפֵס כָּסֶף. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרָם וּמִקְנֵה וְגוֹ׳ אֶל אֲדֹנִי.

וְאוּלַי שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לוֹמַר עַל זֶה הַדֶּרֶךְ לֹא נְכַחֵד וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ, אֵין לָנוּ כֶּסֶף וְאָנוּ מַכְחִידִים אוֹתוֹ מֵאֲדוֹנִי, כִּי אִם הָאֱמֶת בְּמַה שֶׁהוּא תַּם הַכֶּסֶף. וְכַוָּנָתָם לְבַל יַחְשְׁדוּ אוֹתָם כִּי הֶעֱנוּ עַצְמָם וּבָאוּ לְבַקֵּשׁ בְּתוֹרַת צְדָקָה. וְאָמְרָם וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי, פֵּרוּשׁ, כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ מִמִּקְנֵה הַבְּהֵמָה הוּא שֶׁל אֲדוֹנִי, כִּי הוּא לֹא עָשָׂה גְּבוּל לַמִּקְנֶה אֶלָּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל קָנָה הַכֹּל, כְּאָמְרוֹ ״וַיְנַהֲלֵם בְּכָל מִקְנֵיהֶם״. לָזֶה אָמְרוּ כִּי לֹא הֻצְרְכוּ לוֹמַר ״לֹא נְכַחֵד״ אֶלָּא בַּכֶּסֶף שֶׁהוּא דָבָר שֶׁיָּכוֹל לְהִטָּמֵן, אֲבָל מִקְנֵה הַבְּהֵמָה כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הוּא שֶׁל אֲדוֹנִי, בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם שֶׁלּוֹ הֵם. וְאָמְרָם לֹא נִשְׁאַר וְגוֹ׳, לוֹמַר שֶׁאֵין לָהֶם לֹא כֶּסֶף וְלֹא שְׁוֵה כֶּסֶף.

וּלְפִי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בַּפָּסוּק ״כִּי אָפֵס כָּסֶף״ בְּדֶרֶךְ שְׁנִיָּה, כִּי טָעֲנוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ מָצוּי בְּיָדָם, יִתְיַשֵּׁב הַכָּתוּב עַל נָכוֹן, כִּי בָּאוּ וְאָמְרוּ לוֹ לֹא יְכַחֲדוּ דָּבָר מִמֶּנּוּ כְּפַעַם רִאשׁוֹנָה שֶׁטָּעֲנוּ שֶׁקֶר שֶׁהָיָה לָהֶם אֶלָּא שֶׁמָּנַע מֵהֶם, לֹא כֵן הוּא, כִּי אִם תַּם מַמָּשׁ, פֵּרוּשׁ, נִשְׁלַם וְאֵין לָהֶם עוֹד כֶּסֶף. וּבָזֶה יְדֻיַּק לָמָּה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה אָמְרוּ ״אָפֵס״ וּבְפַעַם שְׁנִיָּה אָמְרוּ ״תַּם״.

וְאָמְרָם וּמִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֶל אֲדֹנִי - פֵּרוּשׁ, מִקְנֵה הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הָיָה עַד עַתָּה לְבִטָּחוֹן עַד שֶׁיִּזְדַּמֵּן הַכֶּסֶף, מֵעַתָּה יִהְיֶה מֻחְלָט לְךָ, וְהוּא אָמְרוֹ ״אֶל אֲדֹנִי״.