בְּרֵאשִׁית מ״ו · ג׳

אל תירא מרדה מצרימה. לְפִי שֶׁהָיָה מֵצֵר עַל שֶׁנִּזְקָק לָצֵאת לְחוּצָה לָאָרֶץ:

וַאֲמַר אֲנָא אֵל אֱלָהָא דְאָבוּךְ לָא תִדְחַל מִלְּמֵיחַת לְמִצְרַיִם אֲרֵי לְעַם סַגִּי אֲשֵׁוִּנָּךְ תַּמָּן

מרדה. מקור, והוא חסר הפ"א כמו "אשר תנה הודך" (תהלים ח ב):

אָנֹכִי הָאֵל אֱלֹהֵי אָבִיךָ. אֲנִי הוּא שֶׁאָמַרְתִּי לְאָבִיךָ "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה" (בראשית כו:ב), אֲנִי הוּא שֶׁאוֹמֵר אֵלֶיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה אַתָּה, וְזֶה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם. כִּי אָמְנָם אִם הָיוּ בָּנֶיךָ יוֹשְׁבִים פֹּה, הָיוּ מִתְחַתְּנִים בַּכְּנַעֲנִים וּמִתְעָרְבִים עִמָּהֶם, אֲבָל בְּמִצְרַיִם לֹא יִקְרֶה זֶה, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם, וּבְכֵן יִהְיוּ לְגוֹי נִבְדָּל, כְּאָמְרָם רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "וַיְהִי שָׁם לְגוֹי" (דברים כו:ה) - מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְצֻיָּנִים שָׁם.

אלקי אביך הקב״‎ה נגלה על יעקב בלשון שכבדו כדכתיב ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק.

אל תירא מרדה מצרימה אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא מתיירא לפי שהיה יעקב מתיירא ואומר עכשיו שאני יורד למצרים קרבו הימים שנאמר לזקני גזירת שעבוד ועינוי על זרעי בארץ לא להם אמר לו הקב״‎ה אל תירא מרדה מצרימה אם לאביך הזהרתי באתי לך להבטיחך אם קרבו ימי שעבוד ועינוי גם קרבה הברכה שברכתי את זקנך ואעשך לגוי גדול. היינו כי לגוי גדול אשימך שם.

אַל תִּירָא וְגוֹ׳ כִּי לְגוֹי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת מַה הוּא הַמּוֹרָא שֶׁהָיָה לְיַעֲקֹב בִּירִידַת מִצְרַיִם, וְאִם מוֹרָא הַגָּלוּת אִם כֵּן מַה הוּא כַּוָּנַת ה׳ בְּאָמְרוֹ ״אַל תִּירָא״ בְּמַה מֵסִיר מִמֶּנּוּ הַמּוֹרָא, וְאִם כַּוָּנָתוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה גָּלוּת שָׁם, מָצִינוּ שֶׁלֹּא כֵן הָיָה, כִּי שָׁם נִשְׁתַּעְבְּדוּ בָּנָיו בְּעִנּוּי וַעֲבוֹדָה קָשָׁה. עוֹד קָשֶׁה אָמְרוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל מַה נְתִינַת טַעַם זֶה לַהֲסָרַת הַמּוֹרָא, עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת אָמְרוֹ לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם וְלָמָּה לֹא יְשִׂימֵהוּ גּוֹי גָּדוֹל בְּמָקוֹם אַחֵר. עוֹד צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה אָמַר לְגוֹי וְלֹא אָמַר ״כִּי גוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ״ וְגוֹ׳:

אָכֵן כַּוָּנַת הַכָּתוּב הוּא לְצַד מַה שֶׁקָּדַם מֵהַהוֹדָעָה לְהָאָבוֹת כִּי נִגְזְרָה גְּזֵרַת הַגָּלוּת עֲלֵיהֶם, דִּכְתִיב (בראשית טו:יג) ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ וְגוֹ׳, וּמִן הַסְּתָם יַגִּיד אַבְרָהָם לְבָנָיו, וְכֵן הוּא מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה פב). אֲשֶׁר עַל כֵּן כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁם יִסְבְּלוּ בָּנָיו הַגָּלוּת, לָזֶה כְּשֶׁיָּרַד יָרֵא לְנַפְשׁוֹ כִּי יַתְחִיל הַגָּלוּת מִמֶּנּוּ, גַּם יָרֵא הָיָה שֶׁמָּא יִקָּבֵר שָׁם בְּאֶרֶץ טְמֵאָה. אֲשֶׁר עַל כֵּן נִגְלָה אֵלָיו ה׳ וְאָמַר לוֹ ״אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ״, נִתְכַּוֵּן בַּאֲמִירָה זוֹ כִּי כְּשֵׁם שֶׁאָבִיךָ לֹא טָעַם טַעַם שִׁעְבּוּד וְעִנּוּי, כְּמוֹ כֵן אַתָּה אַל תִּירָא הֲגַם שֶׁאַתָּה יוֹרֵד מִצְרַיְמָה. וּלְצַד שֶׁיַּחְשֹׁב יַעֲקֹב לַחְזֹר וְלַעֲלוֹת מִמִּצְרַיִם כְּשֶׁיִּמְצָא שְׁעַת הַכֹּשֶׁר וְהוּא אַחַר עֲבוֹר שְׁנַת רָעָב, וְהַבְטָחָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאוֹמֵר לוֹ ״אַל תִּירָא״ הִיא עַל זְמַן מוּעָט שֶׁיִּהְיֶה שָׁם, לָזֶה גָּמַר אוֹמֶר כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם, פֵּרוּשׁ, רוֹצֶה אֲנִי לָשׂוּם אוֹתְךָ שָׁם לְצֹרֶךְ גּוֹי גָּדוֹל.

וּלְהַשְׂכִּיל עַל דָּבָר אַקְדִּים אִמְרֵי קָדוֹשׁ הוּא הָרַשְׁבִּ״י וְאַנְשֵׁי סוֹדוֹ (לקוטי תורה מקץ) שֶׁאָמְרוּ כִּי טַעַם הַגָּלֻיּוֹת הוּא לְבָרֵר חֶלְקֵי הַקְּדֻשָּׁה הַמְּפֻזָּרִים בְּעַנְפֵי הַקְּלִפָּה, וְכִי בְּמִצְרַיִם לֶהֱיוֹתָהּ מְלֵאָה גִּלּוּלִים וְשָׁם תֹּקֶף הַטֻּמְאָה, שָׁם הוּא שְׁבִיַּת חֶלְקֵי הַקְּדֻשָּׁה הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים, כִּי לְעֵרֶךְ גֹּדֶל הַטֻּמְאָה יִהְיֶה בְּקִרְבָּהּ חֶלְקֵי הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה הָיָה מִיּוֹם שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלְטָה שִׁפְחָה רָעָה בְּנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה, וְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עַל זֶה בְּכָל הַגָּלֻיּוֹת וּבִפְרָט בְּגָלוּת מִצְרַיִם. וְהוֹסִיפוּ לוֹמַר זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (לקוטי תורה וישב) כִּי עַם הַיּוֹצֵא מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם הָעוֹמֵד עַל הַר סִינַי הוּא הָעָם שֶׁהָיָה שָׁבוּי בְּתוֹךְ קְלִפַּת מִצְרַיִם, וְאֵלָיו אָמַר מֹשֶׁה נְבִיא ה׳ (דברים ד:ח) ״וּמִי גּוֹי גָּדוֹל״ וְגוֹ׳. וְלָזֶה עַצְמוֹ יְכַוֵּן ה׳ בְּדַבְּרוֹ עִם יַעֲקֹב, טַעַם שֶׁמַּסְכִּים עַל יְשִׁיבַת יַעֲקֹב בְּמִצְרַיִם הוּא לְסִבַּת גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר הוּא אָבוּד שָׁם בִּקְלִפַּת מִצְרַיִם וְצָרִיךְ הוּא לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם, וְזוּלַת יְרִידַת יַעֲקֹב אֵין תִּקְוָה לָזֶה, כִּי בְּעֹצֶם קְדֻשָּׁתוֹ יִשְׁאַב כָּל עַנְפֵי הַקְּדֻשָּׁה אֲשֶׁר שָׁם, מַה שֶׁאֵין זוּלָתוֹ יָכוֹל עֲשׂוֹהוּ. וְלָזֶה תִּמְצָא שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בראשית רבה ע״ט) שֶׁלֹּא מֵת יַעֲקֹב אָבִינוּ עַד שֶׁרָאָה שִׁשִּׁים רִבּוֹא יוֹצְאֵי חֲלָצָיו, וְאוֹתָם שִׁשִּׁים רִבּוֹא נִתְעַנּוּ שָׁם אַחַר כָּךְ וְנִצְרְפוּ בְּכוּר הַבַּרְזֶל בְּעֹנִי מִצְרַיִם וְיָצְאוּ מְזֻקָּקִים. וּמִמּוֹצָא דָּבָר הִרְגִּישׁ יַעֲקֹב כִּי רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לָשֶׁבֶת שָׁם יַעֲקֹב, וּבְהַבְטָחַת כִּי לֹא יִירָא מֵעֲבוֹר עָלָיו שִׁעְבּוּד וְעִנּוּי, וְעוֹדֶנּוּ בְּצַעַר קְבוּרַת הָאָרֶץ, לָזֶה אָמַר ״אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ וְגוֹ׳ וְאָנֹכִי אַעַלְךָ״ וְגוֹ׳.

עוֹד יְכַוֵּן לוֹמַר לוֹ טַעַם אֲשֶׁר חָפֵץ הוּא שֶׁיִּתְקַיֵּם הַשִּׁעְבּוּד וְהָעִנּוּי בְּמִצְרַיִם, שֶׁבָּזֶה יִהְיֶה הַדָּבָר כָּבֵד עַל בָּנָיו, כִּי ״לְגוֹי גָּדוֹל״ וְגוֹ׳ שֶׁהוּא שָׁם, וּמֻכְרָח הַדָּבָר לִהְיוֹת כֵּן.