בְּרֵאשִׁית מ״ו · ב׳

וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֤ים ׀ לְיִשְׂרָאֵל֙ בְּמַרְאֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֣ב ׀ יַעֲקֹ֑ב וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃

במילים פשוטות

אלוהים אומר לישראל במראות הלילה: יעקב יעקב, והוא עונה הנני. רש״י מבאר ש״יעקב יעקב״ נאמר בלשון חיבה. הרמב״ן מבאר שלאחר שקרא לו ה׳ בשם ״ישראל״, מדוע קראו כאן ״יעקב״, ומסביר שהשם ״ישראל״ אינו במקום ״יעקב״ אלא נוסף עליו. אונקלוס מתרגם ״בחזוי דליליא... הא אנא״. ה׳ נגלה ליעקב בחזון לילה בפתח מסעו למצרים, וקורא לו בשמו בלשון חיבה כפולה. יעקב משיב בנכונות ״הנני״, ובכך נפתחת נבואת עידוד וההבטחה שתפוגג את חששו מן הירידה מן הארץ - נבואה שתלווה אותו אל הגלות ותבטיח את שיבת זרעו.
מבוסס על רש״י, אונקלוס, רמב״ן · נכתב ונערך במקור

כל המפרשים

רש״י

רבי שלמה יצחקי · צרפת, המאה ה־11

יעקב יעקב. לְשׁוֹן חִבָּה:

מקור: ספריא · נחלת הכלל

אונקלוס

תרגום אונקלוס · המאה ה־2

וַאֲמַר יְיָ לְיִשְׂרָאֵל בְּחֶזְוֵי דְלֵילְיָא וַאֲמַר יַעֲקֹב יַעֲקֹב וַאֲמַר הָא אֲנָא

מקור: ספריא · נחלת הכלל

רמב״ן

רבי משה בן נחמן · ספרד, המאה ה־13

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב יַעֲקֹב אַחַר שֶׁאָמַר לוֹ הַשֵּׁם "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ" הָיָה רָאוּי שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ בַּשֵּׁם הַנִּכְבָּד הַהוּא, וְכֵן הוּא נִזְכָּר בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים, אֲבָל קְרָאוֹ יַעֲקֹב לִרְמֹז כִּי עַתָּה לֹא יָשׂוֹר עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וְיוּכָל, אֲבָל יִהְיֶה בְּבֵית עֲבָדִים עַד שֶׁיַּעֲלֶנּוּ גַּם עָלֹה, כִּי מֵעַתָּה הַגָּלוּת תַּתְחִיל בּוֹ. וְזֶה טַעַם "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה יַעֲקֹב וּבָנָיו" (בראשית מ"ו:ח'), כִּי בְּשֵׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יָבֹאוּ שָׁמָּה, כִּי יִפְרוּ הַבָּנִים וְיִרְבּוּ וְיִגְדַּל שְׁמָם וּכְבוֹדָם, אֲבָל יַעֲקֹב הוּא עַתָּה בְּרִדְתּוֹ שָׁם. וְהִזְכִּיר הַכָּתוּב עֵר וְאוֹנָן עִם שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה לְסוֹד יָדוּעַ מִדְּבָרֵינוּ שֶׁכָּתַבְנוּ כְּבָר (רמב"ן על בראשית ל"ח:ח'), וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין זֶה וְטַעַם כָּל הַפָּסוּק. וְכֵן הִזְכִּירָם בַּפְּקוּדִים (במדבר כו יט-כ), "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן וַיִּהְיוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם", וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (א ב ג-ד) מְנָאָם בְּמִסְפָּר, אָמַר "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלוֹשָׁה נוֹלַד לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית וְתָמָר כַּלָּתוֹ יָלְדָה לוֹ אֶת פֶּרֶץ וְאֶת זָרַח כָּל בְּנֵי יְהוּדָה חֲמִשָּׁה":

מקור: ספריא · CC BY

ספורנו

רבי עובדיה ספורנו · איטליה, המאה ה־16

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל. מַה שֶּׁאָמַר לוֹ עַתָּה הָיָה בִּשְׁבִיל הֱיוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּצְטָרְכוּ בָּנָיו לְהִשְׂתָּרֵר עַל אוֹיְבֵיהֶם בִּכְנַעַן.

מקור: ספריא · נחלת הכלל