וַיִּשְׁלָחֵ֤נִי אֱלֹהִים֙ לִפְנֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם לָכֶ֛ם שְׁאֵרִ֖ית בָּאָ֑רֶץ וּלְהַחֲי֣וֹת לָכֶ֔ם לִפְלֵיטָ֖ה גְּדֹלָֽה׃

יוסף ממשיך ומבאר את תכלית ירידתו למצרים: אלוהים שלחו לפני אחיו כדי לשׂים להם שארית בארץ ולהחיות אותם לפליטה גדולה. כלומר, ההשגחה סובבה שיהיה במצרים מי שידאג להישרדות המשפחה כולה ולהמשך קיומה. מדברי הכתוב עולה תפיסה שהמכירה והעלייה לגדולה במצרים לא היו מקרה, אלא אמצעי להצלת בית יעקב מכליה בימי הרעב. יוסף רואה את עצמו כשליח שנשלח מראש כדי להכין את מקום המקלט והמזון, וכך תישמר ״שארית״ - המשך לזרע יעקב - ותובטח ״פליטה גדולה״, הצלה של רבים.