בְּרֵאשִׁית מ״ה · ג׳

נבהלו מפניו. מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה:

וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי אֲנָא יוֹסֵף הַעַד כְּעַן אַבָּא קַיָּם וְלָא יָכִילוּ אֲחוֹהִי לַאֲתָבָא יָתֵהּ פִּתְגָּם ארֵי אִתְבְּהִילוּ מִן קֳדָמוֹהִי

הַעוֹד אָבִי חָי. אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא מֵת מִדַּאֲגָתוֹ עָלַי?

כי נבהלו מפניו יראו ודאגו על אשר עשו לו.

הַעוֹד אָבִי חָי וְגוֹ׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר אָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא חַי, כַּמּוּבָן מִכָּל דִּבְרֵי יְהוּדָה, מִכָּל מָקוֹם חָשַׁב יוֹסֵף: אוּלַי אָמְרוּ כֵן כְּדֵי שֶׁיִּכָּמְרוּ רַחֲמָיו עַל הַזָּקֵן וְלֹא יִגְרֹם לוֹ מִיתָה, כִּי נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ. עַל כֵּן שְׁאָלָם שֵׁנִית ״הַעוֹד אָבִי חָי?״, וְלִבָּם לֹא כֵן יְדַמֶּה, וְחָשְׁבוּ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִשְׁאוֹל אִם הוּא חַי אוֹ לֹא, אֶלָּא שֶׁבָּא לְהַזְכִּיר עֲוֹנָם. עַל כֵּן אָמַר ״הַעוֹד אָבִי חָי״, לֹומַר שֶׁאָבִיו הוּא וְלֹא אֲבִיכֶם, כִּי לֹא חַסְתֶּם עַל צַעֲרוֹ כְּאִלּוּ אֵינוֹ אֲבִיכֶם. עַל כֵּן נִבְהֲלוּ וְלֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת דָּבָר.

וְעוֹד טַעַם אַחֵר עַל בֶּהָלָה זוֹ, לְפִי שֶׁאָמַר ״אֲנִי יוֹסֵף״ וְלֹא הִזְכִּיר ״אֲחִיכֶם״, עַל כֵּן נִבְהֲלוּ נֶחְפְּזוּ שָׁם רְעָדָה אֲחָזָתַם, כִּי אָמְרוּ פֶּן יְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם וְהִסִּיעַ אֶת עַצְמוֹ מִן הָאַחְוָה, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ הֵמָּה לוֹ שֶׁהִסִּיעוּ אֶת עַצְמָם מִן הָאַחְוָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עַל פָּסוּק ״נָסְעוּ מִזֶּה״ (בראשית לז:יז). עַל כֵּן אָמַר לָהֶם שֵׁנִית ״אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה״, אַף עַל פִּי שֶׁלְפָחוֹת הָיָה לָכֶם לִמְכֹּר אוֹתִי לְאֵיזוֹ אֻמָּה אַחֶרֶת שֶׁאֵינָן שְׁטוּפֵי זִמָּה כָּל כָּךְ, מִכָּל מָקוֹם אֲחִיכֶם אָנִי, וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה לְמִצְרַיִם, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים, כִּי רוֹאֶה אֲנִי שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר שֶׁבָּאתִי בֵּין שְׁטוּפֵי זִמָּה וְקָרָה לִי מִקְרֶה בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפַר שֶׁכָּבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי, וְעַל יְדֵי זֶה זָכִיתִי לִהְיוֹת רוֹעֶה יִשְׂרָאֵל זָן וּמְפַרְנֵס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית מט:כד) ״וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וְגוֹ׳ מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל״. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הִסְכִּימוּ לָזֶה, שֶׁאָמְרוּ (סוטה ד:) ״כָּל הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִיש לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכָּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא״ וְכוּ׳, וְאִלּוּ לֹא הָיִיתִי בֵּין שְׁטוּפֵי זִמָּה אוּלַי הָיָה נִבְחָר אִישׁ אַחֵר לְתִקּוּן שְׁנֵי הָרָעָב, אֲבָל מֵאַחַר שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִי שֶׁנִּמְכַּרְתִּי לְעַם שְׁטוּפֵי זִמָּה, לֹא זָכָה שׁוּם אֶחָד מֵהֶן לְתַקֵּן הָרָעָב כִּי אִם אֲנִי. וְאִם כֵּן הַמְּכִירָה הֵנָּה לְמִצְרַיִם גָּרְמָה לִי כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם.

וְרז״ל אָמְרוּ, (בראשית רבה צג יא) שֶׁמִּבֶּהָלָה זוֹ יֻקַּח לִמּוּד עַל יוֹם הַדִּין, כִּדְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה ״וַי לָנוּ מִיּוֹם הַדִּין, וַי לָנוּ מִיּוֹם תּוֹכֵחָה״, וּמָה יוֹסֵף כְּשֶׁאָמַר לְאֶחָיו ״אֲנִי יוֹסֵף״ לֹא יָכְלוּ לַעֲנוֹת אוֹתוֹ, כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹמֵד לְדִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו י ג) ״וּמַה תַּעֲשׂוּ לְיוֹם פְּקֻדָּה״ וְגוֹ׳, כִּי הָאַחִים סָבְרוּ שֶׁיּוֹסֵף הִזְכִּיר עֲוֹנָם בְּדֶרֶךְ שֶׁנִּתְבָּאֵר, וּמָה יַעֲשֶׂה הָאָדָם לְיוֹם פְּקֻדָּה כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבוֹ וּמַשָּׂאוֹ וּמַתָּנוֹ, וּבְיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לוֹמַר ״רְאִי דַרְכֵּךְ מֶה עָשִׂית״, וְדַעַת רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁלְּכָךְ כָּתְבָה לָנוּ הַתּוֹרָה שֶׁאֶחָיו נִבְהֲלוּ, כְּדֵי שֶׁהַמַּשְׂכִּיל יִתֵּן אֶל לִבּוֹ חֶרְדַּת יוֹם הַדִּין וְלִלְמוֹד קַל וָחוֹמֶר מֵאֲחֵי יוֹסֵף.