וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֧ף אֶל־אֶחָ֛יו גְּשׁוּ־נָ֥א אֵלַ֖י וַיִּגָּ֑שׁוּ וַיֹּ֗אמֶר אֲנִי֙ יוֹסֵ֣ף אֲחִיכֶ֔ם אֲשֶׁר־מְכַרְתֶּ֥ם אֹתִ֖י מִצְרָֽיְמָה׃
הפסוק מוצג עם ניקוד וטעמים
טקסט הפסוק: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור
גשו נא אלי. רָאָה אוֹתָם נְסוֹגִים לְאָחוֹר, אָמַר עַכְשָׁו אַחַי נִכְלָמִים, קָרָא לָהֶם בְּלָשׁוֹן רַכָּה וְתַחֲנוּנִים, וְהֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל (בראשית רבה):
וַאֲמַר יוֹסֵף לַאֲחוֹהִי קְרִיבוּ כְעַן לְוָתִי וּקְרִיבוּ וַאֲמַר אֲנָא יוֹסֵף אֲחוּכוֹן דִּי זַבִּנְתּוּן יָתִי לְמִצְרָיִם
גְּשׁוּ נָא אֵלַי. שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ שׁוֹמְעֵי הַבְּכִי אֶת מְכִירָתוֹ:
אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם. וּבָזֶה תֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי יוֹסֵף בְּלִי סָפֵק, שֶׁלֹּא יָדַע אִישׁ בִּמְכִירָתִי וְשֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם זוּלָתֵנוּ, כִּי הַקּוֹנִים לֹא יָדְעוּ שֶׁאֲנִי אֲחִיכֶם.
גשו נא אלי לומר להם ענין המכירה בלחישה שלא ישמעו אחרים. ד״א הם יכולים ליגש כי הם הרבים אבל הוא לא יכול ליגש שאם יגש לזה יתרחק מזה ולא לכבודו נתכוין אלא לכבודם נתכוין. פרש״י הראה להם שהוא מהול ואין לחוש שמא ישמעאל הוה משום דאיכא הכירא טובא שהישמעאלים אינם נימולים עד לאחר שלש עשרה שנה ומחמת תשמיש אין בו פריעה אבל בני ישראל הנימולים כשהם קטנים הפריעה ניכרת יפה. ואעפ״י שהמצריים נמולים היו כמו שפרש״י אשר יעשה לכם תעשו, היינו מחמת דוחק רעב, אבל הוא עשיר אם כן לא מל אם לא היה יהודי. ד״א השבטים לא היו יודעים במצרים שהם נמולים ולכך היה להם להכיר ביוסף במילתו.
גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ. הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל. רָצָה בָּזֶה לְהַרְאוֹת צִדְקָתוֹ, שֶׁהָיָה בֵּין שְׁטוּפֵי זִמָּה וְלֹא נִכְשַׁל בַּעֲרָיוֹת, כִּי הַבּוֹעֵל אֲרַמִּית מָשְׁכָה עָרְלָתֵיהּ (עירובין יט). וּמָצִינוּ (במדרש תהלים קיד ד) שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם בִּזְכוּת אַרְבָּעָה דְּבָרִים: שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם, וְלֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, וְלֹא הָיוּ בָּהֶם בַּעֲלֵי לָשׁוֹן הָרָע, וְהָיוּ גְּדוּרִים מֵעֲרָיוֹת. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר יִתְבָּאֵר בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת (א א) בְּעֶזְרַת ה׳. וּכְמוֹ כֵן כָּאן, שֶׁשָּׁלַח יוֹסֵף אַחַר אָבִיו וְאֶחָיו, הוֹדִיעַ לָהֶם בְּאֵיזֶה זְכוּת יַעֲלוּ מִשָּׁם, וְרָמַז לָהֶם אַרְבַּע אֵלּוּ שֶׁהָיָה יוֹסֵף שָׁלֵם בְּכֻלָּם: שֶׁלֹּא שִׁנָּה שְׁמוֹ, שֶׁאָמַר לָהֶם ״אֲנִי יוֹסֵף״ (בראשית מה ג), אַף עַל פִּי שֶׁפַּרְעֹה קָרָא שְׁמוֹ צָפְנַת פַּעְנֵחַ, מִכָּל מָקוֹם ״אֲנִי יוֹסֵף״ - זֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם. וְשֶׁלֹּא שִׁנָּה לְשׁוֹנוֹ, שֶׁאָמַר ״כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם״ (בראשית מה יב) בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא הָיָה פָּרוּץ בָּעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״גְּשׁוּ נָא אֵלַי״, הֶרְאָה לָהֶם שֶׁהוּא מָהוּל. וְשֶׁלֹּא הָיָה בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר ״גְּשׁוּ אֵלַי״, כִּי לֹא רָצָה שֶׁיִּשְׁמַע בִּנְיָמִין אָחִיו עִנְיַן הַמְּכִירָה, וַאֲפִלּוּ לְאָבִיו לֹא הִגִּיד כְּלוּם, כִּי אִלּוּ הָיָה מְגַלֶּה, וַדַּאי הָיָה מְצַוֶּה לוֹ קֹדֶם מוֹתוֹ ״שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ״ (בראשית נ יז). וְרָמַז לָהֶם יוֹסֵף כִּי בַּעֲוֹן הַמְּכִירָה יְשַׁלְּמוּ שְׁטַר חוֹב ״כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ״ וְגוֹ׳ (בראשית טו יג), כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ״ (בראשית מה ה) - דַּוְקָא עַתָּה, אֲבָל לֶעָתִיד תֵּעָצְבוּ. עַל כֵּן רָמַז לָהֶם גַּם הַגְּאֻלָּה וְהַדְּבָרִים הַמְסַבְּבִים הַגְּאֻלָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״וְעַתָּה״ רָמַז לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, שֶׁלֶּעָתִיד יֵעָצְבוּ עַל הַמְּכִירָה.
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף וְגוֹ׳ גְּשׁוּ נָא וְגוֹ׳. טַעַם הַהַגָּשָׁה, לְצַד שֶׁרָצָה לוֹמַר לָהֶם עִנְיַן הַמְּכִירָה, לָזֶה לֹא רָצָה לוֹמַר לָהֶם אֶלָּא בִּלְחִישָׁה, לָזֶה אָמַר ״גְּשׁוּ״, וְאַחַר שֶׁנִּגְּשׁוּ אָמַר לָהֶם וְגוֹ׳ ״אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אוֹתִי״ וְגוֹ׳, וַהֲגַם שֶׁאָמַר ״הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ״ וְגוֹ׳ וְלֹא עָמַד שָׁם אָדָם, אַף עַל פִּי כֵן חָשׁ לָאָזְנַיִם לַקִּיר וְדִבֵּר בְּאָזְנֵיהֶם.
אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם וְגוֹ׳. טַעַם שֶׁחָזַר פַּעַם שְׁנִיָּה אֲנִי יוֹסֵף, לְצַד שֶׁרָאָה שֶׁלֹּא עָנוּהוּ חָשַׁשׁ לִשְׁנֵי דְּבָרִים: הָאֶחָד שֶׁפָּחֲדוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָכְלוּ לְהָשִׁיב כְּבוֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא, וְהַשֵּׁנִי שֶׁלֹּא הֶאֱמִינוּהוּ שֶׁהוּא יוֹסֵף. לָזֶה אָמַר כְּנֶגֶד צַד הַיִּרְאָה שֶׁאַתֶּם יְרֵאִים וְנִבְהָלִים, לֹא תָּחוּשׁוּ לְדָבָר, כִּי אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, פֵּרוּשׁ מִתְנַהֵג עִמָּכֶם בְּמִדַּת הָאַחְוָה וּכְאִלּוּ לֹא הָיָה הַדָּבָר הַהוּא. גַּם סָמַךְ לוֹמַר אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם לוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ בִּזְמַן הַמֶּכֶר לֹא כָהֲתָה עֵין הָאַחְוָה מִמֶּנִּי. וּכְנֶגֶד צַד הַצְדָּקַת הַדָּבָר שֶׁהוּא יוֹסֵף, אָמַר לָהֶם דָּבָר שֶׁבּוֹ יַצְדִּיקוּ בְּסִימָן מֻבְהָק כִּי הוּא זֶה, בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אוֹתִי מִצְרָיְמָה וְדָבָר זֶה לֹא יְדָעוֹ אָדָם וַאֲפִלּוּ נָבִיא (ילקוט שמעוני קמ״ב) אִם לֹא שֶׁתֹּאמַר וַדַּאי גָּמוּר כִּי הוּא זֶה יוֹסֵף.
